שיחת מלאכי השרת פרק ב'
רבי צדוק
אות לח'

[לח] ומשה רבינו ע"ה בא והוריד גם התורה לארץ, והוא תכלית שלימות המעשים וקשורם גם עם התורה. ולכך נאמר והאיש משה עניו מאוד מכל האדם וגו', כי התורה היא המעלה היותר העליונה, והיא החכמה שבמוח. ולכך משולה לאש כמו שנאמר [ירמיה כג] דברי כאש, שהוא המדרגה היותר עליונה. והיא המדרגה הראשונה שלפני כבוד ה' הנגלה לבריות כמו שנאמר [מלכים א, יט, יב],^[1] שהוא העליון שביסודות הגשמיים, וכן הוא עליון בכחותם הרוחנים. ולכן אמר [תהילים קד] משרתיו המיוחדים לו, והם מעולם הכסא ועיין בפרקי דרבי אליעזר [פרק ד].^[2] וכן תלמידי חכמים נקראים מלאכי השרת כמו שנתבאר לעיל [פרק א], הם אש לוהט. והוא ממש דוגמת מאש שמלהטת הרשעים, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. וכן התורה [שבת פח, ב] למיימינים בה סמא דחיי ולמשמאילים בה סמא דמותא, מלהטת אותם, כי היא סדר הבריאה כולה, וכמו שיש טוב ורע בבריאה, כך כלול בה ברכות וקללות וסמא דמותא לעוברים. ולכך מתאוננים שהוא נגד התורה, כמו שנאמר [באיכה ג, לט] מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו, ופירשו רז"ל [בתנחומא] מה יתאונן אדם על חי העולמים כו'.^[3] וזהו שניתנה תורה ונתחדשה הלכה שאין אדם צדיק בארץ שלא יחטא לרבוי הצוויים והאזהרות, ואין שייך להתאונן לחי העולמים על רע המגיע רק על חטאיו, שהכל במשפט התוריי. וההתאוננות על ה' הוא נגד התורה והחכמה, ולכך נענשו באש התורה.

[1] מלכים א', יט, יא-יב: "ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה' והנה ה' עבר, ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה', ואחר הרוח רעש לא ברעש ה', ואחר הרעש אש לא באש ה', ואחר האש קול דממה דקה".

[2] פרקי דרבי אליעזר פרק ד: "המלאכים שנבראו ביום השני כשהן נשלחין בדברו הן נעשין רוחות, שנאמר עושה מלאכיו רוחות, וכשהן משרתין לפניו נעשין אש, שנאמר: משרתיו אש לוהט".

[3] בתנחומא לא מצאנו, ובאיכה רבה פרשה ג: "א"ר ברכיה מה יתאונן על חי העולמים, אם מבקש הוא להתאונן – גבר על חטאיו".