שיחת מלאכי השרת פרק ב'
רבי צדוק
אות מב'
[מב] לפי שמעלת האדם על המלאכים הוא רק מצד צורתו שהוא הנפש שהיא חלק אלוק ממעל, ולא מצד החומר שהוא פחות המעלה. [זולת אצל אליהו שנזדכך חומרו גם כן להיות כמלאך, וזהו מעלתו על שאר הצדיקים, שאעפ"י שכולם נכבדים מכל שרי מעלה היינו מצד צורתם וכן אליהו מצד צורתו, אבל מצד חומרם פחותים מהם, אבל אליהו נשתנה חומרו להיות כמלאכים.] ולכן מצינו יהושע השתחוה למלאך, שההשתחויה מיוחסת אל החומר ביחוד, שלכן אמרו [ב"ק טז, א, ע"ש ב' בתוס' ד"ה והוא] דמאן דלא כרע במודים עונשו קלקול החומר עיין שם[1] וכמו שכתבתי במקום אחר, ומצד החומר בעוד הנפש בגוף החומרי מעלת המלאך גדולה. [ולכך משה רבנו ע"ה בא מלאך ודחפו,[2] שהוא נזדכך חומרו ביותר עד כי קרן עור פניו וכמו שיתבאר זה במקום אחר.] והמעשה מיוחסת אל החומר, רוצה לומר אל הנפש בהתקשרות בחומר, כי אי אפשר למעשה אלא על ידי איברי הגוף החומרי, והנפש אל המחשבה שהוא צורת האדם ויתרונו על הבהמה על ידי החכמה, ולכך סידר המעלות ממעלה למטה.
[1] בבא קמא טז, א: "שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש, והני מילי דלא כרע במודים". ובתוספות שם עמוד ב: "… ויש מפרשים משום דאמרינן במדרש שיש עצם בשדרו של אדם שממנו נוצר לעתיד לבא, ואותו עצם חזק וקשה כל כך שאין האש יכול לשורפו, והשתא כשאותו עצם נעשה נחש אינו חי לעתיד לבא, ואין סברא לומר שיהא עונש גדול כל כך בשביל עון זה דהא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא".
[2] דברים רבה יא: "באותה שעה אמר הקב"ה לגבריאל: גבריאל צא והבא נשמתו של משה, אמר לפניו: רבש"ע מי שהוא שקול כנגד ששים רבוא איך אני יכול לראות במותו, ומי שיש בו דברים אלו איך אני יכול לעשות לו קצף… ואחר כך אמר לסמאל הרשע: צא והבא נשמה של משה, מיד לבש כעס וחגר חרבו ונתעטף אכזריות והלך לקראתו של משה. כיון שראה אותו שהוא יושב וכותב שם המפורש וזוהר מראהו דומה לשמש והוא דומה למלאך ה' צבאות היה מתיירא סמאל מן משה, אמר: ודאי שאין המלאכים יכולין ליטול נשמתו של משה… אמר לו: אני בן עמרם… לך רשע מכאן אין לך לומר כן לך ברח מלפני איני נותן נשמתי לך. מיד חזר סמאל והשיב דבר לפני הגבורה. א"ל הקב"ה לסמאל: בא והבא נשמתו של משה. מיד שלף חרבו מתערו ועמד על משה מיד קצף עליו משה ונטל את המטה בידו שחקוק בו שם המפורש ופגע בו בסמאל בכל כחו עד שנס מלפניו ורץ אחריו בשם המפורש ונטל קרן הודו מבין עיניו ועיור את עיניו". ולבסוף טפלו בו המלאכים והקב"ה נטל נשמתו בנשיקה.