שיחת מלאכי השרת פרק ג'
רבי צדוק
אות ב'
[ב] אפס בזה ראיתי להשיב על מה ששאלו מה הוא ההכרח והצורך לדת בהאמנה הזאת, וכי מה חסרון יש באמונה כאשר נאמין שהשי"ת בעצמו הוא העושה את הכל, ומה צורך לבריאות מלאכים רוחניים. והגם כי גם זו שאלת הבל לעדת ישראל המאמינים בה' ובתורתו ובחכמיו, שמאחר שהדבר אמת כאשר העידה עליו התורה האמיתית וחכמי האמת, אם כן על איזה צד יפול השאלה. אם על ההאמנה בזה, הרי מי שאינו מאמין הוא כמי שאינו מאמין שיש ירושלים וארץ ישראל נמצא בעולם מפני שלא ראם, שהמכחיש זה ומתווכח נחשבהו למשוגע ואויל, וכן כל כיוצא בו. ואם השאלה על גוף הבריאה של השי"ת לאיזה צורך בראם, הנה על זה די בתשובת החקר אלוק תמצא. והשב נא לי צורך בריאת כמה מיני שרצים ורמשים, ומהם מזיקים ומסוכנים, ומהם הקטנים ביותר אשר ילאה עין היותר חדה הראות מעיני בני אדם לראותה אם לא על ידי כלים המגדילים הראות, וכן כמה מיני צמחים אשר לא לעזר ולא להועיל וכיוצא. אשר כבר חכמים הגידו עליהם [ברא"ר פרשה י' ובויק"ר וקהלת רבה על פסוק ויתרון ארץ בכל] שכולם לצורכו של עולם, וכן אמרו בשבת [עז, ב] וברכות [לא, ב].[1] ואנחנו לא נדע מדוע לא היה די לעולם בלעדם, וכבר היה אפשר כפי הנראה לקוצר שכלינו שיהיה עולם קיים ומסתפק בכל צרכיו זולתם. אלא שהחוש המעיד לנו על בריאתם שאי אפשר להכחישם מכריחנו לסכל שכלינו ולעשותו לואה מהשיג חכמת האלוק בבריאתם, ואע"פ שהם ברואים הנראים לעינינו. וכל שכן בריאת המלאכים שהם ברואים גדולים ומועילים ביותר וגם נעלמים מעינינו הגשמיים להשיגם, אם אך נאמין לעדות התורה וחכמי האמת כלעדות חושינו כראוי לזרע אברהם יצחק ויעקב מאמינים בני מאמינים, אין עוד מקום לשאול על צורך הבריאה. כל שכן שיש מקום למצוא צרכים שונים בהם על צד התשובה לשואל וההתוכחות [אם שגם הם אמיתים]. מצורף שגם הפילוסופים וחכמי האומות הראשונים הודו ממחקר שכלם במציאותם, וכמו שכתוב בעקרים [מאמר ב' ר"פ י"ג].[2] אמנם אנחנו לא באנו לידי מדה זו להשיב בדרך ויכוח וראיות ניצוחיות, שזה אסור כמו שכתבתי, וגם לא להסתפק בטעמי פילוספי הקדמונים שהם הבל ורעות רוח לבעלי התורה, ועוד שדעת התורה אינו כדעתם וכמו שכתב בעקרים שם. אבל רצונינו לברר למאמינים האמת כפי מה שהוא האמת כפי מה שיורו לנו מאמרי חז"ל חכמי האמת, ולפיכך ראינו לבאר גם תשובת שאלה זו על דעתינו.
[1] שבת עז, ב: "אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה. ברא שבלול לכתית, ברא זבוב – לצירעה, יתוש – לנחש, ונחש – לחפפית, וסממית – לעקרב" (תרופות למיני פצעים ועקיצות). ברכות לא, ב: "וחנה היא מדברת על לבה – אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: על עסקי לבה. אמרה לפניו: רבונו של עולם, כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה, עינים לראות, ואזנים לשמוע, חוטם להריח, פה לדבר, ידים לעשות בהם מלאכה, רגלים להלך בהן, דדים להניק בהן; דדים הללו שנתת על לבי למה, לא להניק בהן? תן לי בן ואניק בהן".
[2] ספר העקרים מאמר שני פרק יג: "במציאות המלאכים יש מחלוקת בין הפילוסופים וחכמי התורה וזה שעם שהכל מודים במציאותם הנה הם מתחלפים במהותם (במספרם) הפילוסופים יאמרו…"