שיחת מלאכי השרת פרק ג'
רבי צדוק
אות טז'

[טז] ואל תחשוב כי כל עולמות אלו נשואי הדמיון הם והם חלומות והבלים ודברים של מה בכך ואין שייך להבטיחם נחלה לנפש הצדיק עולם דמיוני. אבל דע כי אעפ"י שכפי הנראה לעין הבשריי הוא המאומת יותר מה שנראה בפועל ובמעשה יותר, פחות מאומת ממנו המורגש בלב לבד, ועוד יותר פחות ממנו מחשבה שבמוח שאין מורגש ללב גם כן, שדבר זה הוא דמיון ממש ואינו כלום. אבל חז"ל קראו בכמה מקומות להאי עלמא עלמא דשקרא, כי באמת הוא להיפך, שהרי כפי סדר המעלות המוח בעל מעלה יותר מן הלב, והלב מאיברי המעשה, ואנו רואים שהגוף שהוא כלי המעשה מת ועבר ובטל מן העולם, והנפש שהיא המחשבה שבמוח ולב נאמין שנשארת לעד. ונמצא אדרבה באמת המעשה הוא דמיון, כי דמיון ושקר נקרא כל דבר שאין לו קיום, וכמו שנאמר [במשלי יב, יט] שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר. וכן כזב פירוש דבר הפוסק מלשון אשר לא יכזבו מימיו, ולכך כל תאות וחמודות העולם שהוא ההשתקעות בעולם החומרי הנראה לעין נקרא בלשון הכתוב שקר, כמו שנאמר [במשלי כ, יז] ערב לאיש לחם שקר. [וראה צחות לשון הקודש, כי ראש ומקור חטא התאווני שהיה בדור המדבר נקראת האשה שהיא כח התאווני היותר עצמי בשם 'כזבי' להוראת הכזב.] לפי שכל זה דבר הפוסק ואין לו קיום לעד. וכן כל מעשה הנראה בחוש אין לו קיום לעד. וגם העולם בכללו עתיד להבטל, כמו שנאמר [ישעיה נא] שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וגו' וישועתי לעולם תהיה. הבטיח הישועה לנפשות לנצח אבל שמים וארץ יבטלו, ולכך נקרא גם כן עולם השקר שהרי עתיד ליפסוק, ואינו נקרא אמת אלא מה שהוא אמת לעולם. ולכך מליצת לשונם [ויק"ר כו, ז] בעלמא דשקרא לית את שמע מיני אלא מילין דשקרא, ובעלמא דקשוט את שמע מילין דקשוט.^[1] פירוש כי מטבע כל דבר שכמו הוא כן הם כל תולדותיו והנמשכים אליו, ומפני שהוא שקר כך ענייניו.

[1] כך אמר שמואל לשאול שהתגלה לו אצל בעלת האוב.