שיחת מלאכי השרת פרק ג'
רבי צדוק
אות כד'
[כד] והם שלושה עולמות הנפשיות הראשונים שראה דוד. האחד במעי אמו שם גובר כח הנפש שהוא הדם ואיברי הגופנים לבד, כי אין לו עדיין שום הרגשה גם בלב, ולכן אמרו [נידה ל, ב] פיו סתום, שהפה וכח הדבור מתייחס ללב כמו שנתבאר לעיל [פרק ב'], רק חיותו על ידי הדם והנפש לבד. ומיד שיוצא לאויר העולם נפתח הסתום ומרגיש כח הלבבי, וההסתכלות [שמסתכל למעלה ועינו לשמים נטל שהמלאכים מכונים לשמים] בכוכבים ומזלות הוא נגד זה העולם הלבבי כמו שיתבאר להלן. והיניקה אז הוא נגד הנשמה שבמוח, כמו שכתבתי במקום אחר על מאמר רז"ל [ברכות ג, א] שלוש משמורות הוי הלילה שהם נגד שלושה כחות אלו שבעולם הזה המשול ללילה [פסחים ב, ב], ומשמר שלישי שהוא נגד החכמה שבמוח תינוק יונק משדי אמו אז כמבואר שם בדברינו, כי התעוררות החכמה הוא רק על ידי המאכל, וביחוד יניקת החלב שדם נעכר ונעשה חלב [בכורות ו, ב]. וכך המשפט שסוף מעשה במחשבה תחלה קשורים זה בזה, והמאכל שהוא גופני ומוליד דם שהיא הנפש הוא המוליד גם כן החכמה שבמוח, וכדרך שאיתא [ב"ק עב, א] דלא אכלי בשרא דתורא ולא היתה חכמתו ברורה עיין שם. וזהו ההסתכלות בדדיה שהם במקום בינה, שלא יינק במקום הטינופות ולא יסתכל בערוה עיין שם.[1] שהנשמה היא ביחוד חלק אלקי, וכמו שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים, ולפיכך היא זכה ונקיה ביותר, ואין בה פסולת כמו בלב שהוא העולה ויורדת כמו שנתבאר לעיל, וכמו שאיתא [ברכות סא, א] יצר הרע יושב על שני מפתחי הלב, ומפורש בכתוב [בבראשית ח, כא] יצר לב האדם רע, מה שאין כן הנשמה, כמו שתקנו לומר בכל יום [ברכות ס, ב] נשמה שנתת בי טהורה היא וגו', אתה נפחת וגו' שהיא חלק אלקי, לכך טהורה שאינה יונקת מן הטינופת והטומאה ולא מסתכלת בערוה. והם שלושה עולמות ראשונים לנפש, שהם על ידי שלושה כחות דומם צומח חי שבעולם.
[1] ברכות י, א: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מאי דכתיב (משלי לא): פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, כנגד מי אמר שלמה מקרא זה? לא אמרו אלא כנגד דוד אביו, שדר בחמשה עולמים ואמר שירה; דר במעי אמו ואמר שירה, שנאמר (תהלים קג): ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו. יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר שירה, שנאמר (תהלים קג): ברכו ה' מלאכיו גברי כח עושי דברו לשמע בקול דברו ברכו ה' כל צבאיו וגו'. ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה, שנאמר (תהלים קג): ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו. מאי כל גמוליו? אמר רבי אבהו: שעשה לה דדים במקום בינה. טעמא מאי? אמר רב יהודה: כדי שלא יסתכל במקום ערוה; רב מתנא אמר: כדי שלא יינק ממקום הטנופת. ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה, שנאמר (תהלים קד): יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה. נסתכל ביום המיתה ואמר שירה, שנאמר (תהלים קד): ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת. מאי משמע דעל יום המיתה נאמר? אמר רבה בר רב שילא: מסיפא דעניינא, דכתיב (תהלים קד): תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון וגו' ".