שיחת מלאכי השרת פרק ג'
רבי צדוק
אות לב'
[לב] והמתבאר כי מהבריאה ומבשרינו נתבונן ונחזה אלקי שממנו נמשך הכל, שגם הוא כלול משני עולמות הכוללים רק עצמותו יתברך, והם אצילות ואדם קדמון, ושלושה עולמות הנשואים על הברואים. והנה אנחנו לא נדע רק עולם אחד נברא, והוא הנראה שהוא העשיה הנגלה. אבל הבריאה והיצירה הם נעלמים במוח ולב, אבל הם גם כן עולמות נבראים והם עדיין בבריאה, וכמו המוח ולב שכל פעולה מתחילה היא במוח ואח"כ בלב ואח"כ יוצא לפועל במעשה, ומכל מקום גם המוח והלב המציירים כל הפעולות במחשבה ורצון גם הם ישנם במציאות הבריאה גם כעת, ולא דוגמת האומן וכמו שנתבאר לעיל. ונמצא הם כוללים כל הכחות, העולם הזה כולו כלול גם כן בבריאה וכן ביצירה, רק שכאן הוא נגלה לפועל ושם הוא בהעלם. וההעלם הראשון העליון הוא הבריאה שהוא דוגמת המוח, וזה נקרא בפי פילסופי קדם עולם הכסא, שאין לו שייכות כל כך למה שתחתיו, כי אין מקור חיי האיברים נמשך מן המוח רק מן הלב, ועיקרו רק משכן לנשמה וחכמה, והוא כסא ומכון לשבת לכבוד השי"ת כביכול בלבד. ומה שאחריו הוא היצירה, הוא דוגמת הלב שהוא מקור חיי האיברים, וכן דוגמתו זה העולם המכונה בפי חכמי קדם עולם המלאכים, אשר הוא כולל כל כחות הבריאה העולמיית כולם. כל כח פרטי שבבריאה מכונה שם בשם מלאך פרטי, שמן הלב משתלח מקור החיים לכל איברי המעשה, וכן שם הם השלוחים לכל כחות המעשיים שבעולם העשיה הגופני, מכל כח פרטי ברוחניותו שבלב אל האברים. וכענין השתמשות הלב באיברי הגוף שמשלח כל כח פרטי שבו אל אותו הכח פרטי שבגוף ומשתמש בו, כך הוא השתמשות אותם עולם היצירה בעולם העשיה על ידי המלאכים והשלוחים הפרטיים שבו, והם נעלמים כמו כחות הלב.