שיחת מלאכי השרת פרק ד'
רבי צדוק
אות ד'
[ד] והנה ה'א' ראש לכל האותיות, ולכן אמרו [ירושלמי פ"ק דסנהדרין] שהוא מורה על הראשית לכל.[1] והוא האויר ורוח החיוני שבלב שהוא ראשית הכל, כמו שנאמר [במשלי ד, כג] כי ממנו תוצאות חיים, כי הוא ראשית החיים, שגם המוח מקבל עיקר החיות מן הלב, וכמו שמבואר דבר זה אצלינו ביותר ביאור במקום אחר. כי עומק ראשית הרצון מן המחשבה שבמוח הוא בלב [וביארנו בזה מאמר הכתוב [במשלי ט, י] ראשית חכמה יראת ה', שהיראה היא בלב כמו שאיתא [יומא עב, ב] על פסוק ולב אין, כי מן ההרגשה בלב נמשכה היראה, והוא הנרצה בדברי חז"ל [אבות ג, יז] אם אין יראה אין חכמה כו', ואין כאן מקומו להאריך.] וממנו נמשך עיקר החיים אל המוח ואל כל איבריו וכחותיו, והוא בלתי נרגש במבטא כמו שהאויר בלתי נרגש להזולת. וכן עקוב הלב מן הכל, כי האש אעפ"י שהוא למעלה מיסוד האויר מכל מקום הוא נראה לעין רואה, אבל האויר אינו נראה. וכן החכמה היותר עמוקה שבמוח יוכל האדם להסבירה לזולתו, מה שאין כן הרגשה שבלב אי אפשר ביד האדם כלל להסביר לזולתו ולהטעים לו מהרגשתו מנעימותה ומתיקותה וכיוצא, שזה אינו אלא דבר הנרגש ללב המרגיש, ואי אפשר להיות נראה ומובן לזולתו בשום פנים כידוע ומבואר זה למבין. ולכך פתחה התורה בהר סיני ב'א' אנכי וגו', כי ענין התורה היא לדבר בם בשבתך וגו', ונאמר לא ימוש וגו' מפיך, והוא המתייחס ללב כמו שנתבאר לעיל, ולרוח כמו שתרגם לנפש חיה לרוח ממללא. וכן הוא אומר בתורה כי היא חייך, שהיא מקור החיים דוגמת הלב. וכן הרוח הוא חיי דברייתא כמו שאיתא במדרש תמורה עיין שם ובתנחומא [פ' בראשית] באורך, ובבבא מציעא [קז, ב] הכל ברוח,[2] שכמו שהרוח הוא מחיים כך בהעדר הוא על ידי הקלקול החיים שהוא קלקול הרוח. ונקרא בפי חז"ל הכחות הרוחניים של כחות העולמיים – רוחות, וכן נקרא הנפשות רוחות [ברכות יח, ב] מעשה בשני רוחות, ובכמה מקומות. כי הרוח הוא עיקר כח החיות, וזהו עושה מלאכיו הם שלוחיו הנשלחים לצורך קיום וחיות הברואים העולמים, שכחם וחיותם הוא הלב והרוח חיוני שבו, והם רוחות.
[1] ירושלמי פ"א ה"א: חותמו של הקב"ה אמת. "אמר ריש לקיש: 'א' רישיה דאלפא ביתא, 'מ' באמצעיתה, 'ת' בסופה, לומר אני יי ראשון שלא קיבלתי מאחר, ומבלעדי אין אלקים שאין לי שותף, ואת אחרונים אני הוא שאיני עתיד למוסרה לאחר". פני יהושע: "ורמז היה הוה ויהיה".
[2] תנחומא בראשית סימן ה: "שאל אדריאנוס לעקילס: על מה העולם עומד? אמר לו: על הרוח, רצונך לידע, הבא גמל. והביא גמל, ונתן משאו עליו. אמר לו: עמוד! ועמד. שב! וישב. נתן עליו יותר ממשאו, ונתן חבל על צוארו, אמר לו למשוך, משך זה מכאן וזה מכאן חנקו את הגמל, אמר לו: אמור לגמל שיעמוד, אמר לו אדריאנוס אתה חנקתו והוא יעמוד? אמר לו: ומה הרגתי אותו או שמא חסר אחד מאיבריו? אמר לו: הוצאת את רוחו, אמר לו: ומה אם הגמל לא היה סובלו ולא סבל את משאו אלא הרוח שבו, מלך מלכי המלכים הקב"ה אין רוחו סובל את העולם כולו? שתק אדריאנוס". רש"י בבא מציעא קז, ב: "הכל ברוח – כל החלאים ותוצאות מיתה על נשיבת הרוח באין, הכל לפי השעה והאדם, יש לך אדם שרוח פלוני קשה לו ובשעה פלוני".