שיחת מלאכי השרת פרק ד' – ר' צדוק – אות ה'

שיחת מלאכי השרת פרק ד'
רבי צדוק
אות ה'

[ה] וה'מ' היא אמצע האותיות [בהדי מנצפ"ך שהם כ"ז, וה'מ' היא אות הי"ד, י"ג מכאן וי"ג מכאן. ועיין בתפארת יונתן ריש פרשת בראשית דלא דק בזה.[2] וענין הי"ג הוא מספר שלם, כידוע מספר י"ג דרך רז"ל לתפוס בכל מקום כשצריכים לתפוס איזה מספר כמו שכתבו התוספות [ברכות כ, א, ורש"י שבת קיט, א], שכן מספרו עולה 'אחד', שכן מדת המספר השלם שחוזר להתאחד, ואין כאן מקומו.] ומורה על ההוה בפי דברי רז"ל בירושלמי סנהדרין שם.[1] והוא קיום יסוד המים שהוא קיום ההוה, כי ההוה הוא חלק המעשים של אברי הגוף החומריי שזהו הנרצה בכל זמן ההוה. כי הראשית הוא הלב, והתכלית הוא המקווה, וההוה הנרצה הוא השתלמות המעשים בהוה. והשתלמות הגוף העפרי הוא כאשר הוא נגבל במים, כמו שאיתא [סנהדרין לח, ב] שעה ראשונה הוצבר עפרו, שנייה נעשה גולם, שלישית נמתחו איבריו, רביעית נזרקה בו נשמה כו'. אשר בלתי ספק סדר ארבע שעות הללו הוא נגד ארבעת יסודותיו הללו המורכבים, שהם הגוף החומריי ושלושת כחות הנפש. והוצבר עפרו הוא החומר העפר, ונעשה גולם הוא נגד גבלו האמור בתנחומא [בראשית כה], כי עפר בעצמו אי אפשר להיעשות גולם אלא כשיגבל במים, והמים הם המשלימים את העפר שיהיה גולם שלם. ומתיחת איבריו הוא על ידי הרוח חיים שבלב, כי המתיחה הוא שיהיה כל אחד על צד השלימות הראוי לו, בלי תוספת ובלי גרעון כל אחד מקביל לפי ענין הגוף, דבר זה הוא על ידי הרוח שבלב שהוא מקור חיי כל האיברים, ועל ידו כולם מתייחדים במקור אחד, שלכן מקורו הוא אות ה'א' המורה במספרו ועניינו על האחדות. וכך הלב הוא התאחדות כל הכחות הגופניים כולם בו, ונמצא על ידי התאחדותם כולם במקור אחד הרי החיים הנשלח להם מתוך אותו מקור הרי נשלח כפי הסדר הראוי לכולם כל אחד מקביל כלפי חבירו מאחר שהם יוצאים ממקור אחד. וזהו ענין מתיחת איבריו כפי היושר והסדר הראוי ביניהם, וזה מובן. וברביעית הוא נתינת הנשמה שבמוח, שהוא נגד חלק יסוד האשיי כמו שיתבאר. וסדר שארי חשבון השעות שבגמרא שם אין כאן מקומו להאריך.

[1] ירושלמי פ"א ה"א: חותמו של הקב"ה אמת. "אמר ריש לקיש: 'א' רישיה דאלפא ביתא, 'מ' באמצעיתה, 'ת' בסופה, לומר אני יי ראשון שלא קיבלתי מאחר, ומבלעדי אין אלקים שאין לי שותף, ואת אחרונים אני הוא שאיני עתיד למוסרה לאחר". פני יהושע: "ורמז היה הוה ויהיה".

[2] כתב בתפארת יהונתן על אות מ': "ולכאורה קשה הא אינו אמצעי היא". ולכן כותב שיש להוריד מהחשבון את אותיות הוי"ה שהם היו לפני העולם. וממשיך: "ואם תחשוב אותיות מנצפ"ך גם כן ממנין אותיות א"ב מכל מקום לא תהא מ' אמצעי, ולכך באו לומר מנצפ"ך צופים אמרו". ונלענ"ד שר' יהונתן אייבשיץ בספרו חישב אותיות מנצפ"ך בסוף כל האותיות ולכן לא היתה המ' אמצעית, אבל רבנו חשבן כל אחת במקומה, ולכן המ' אמצעית.