שיחת מלאכי השרת פרק ד'
רבי צדוק
אות ז'
[ז] ולכך פתח וסיים ב'מ' שהוא כח חלק המעשיי, שהוא חלק ההוה בשנה וזמן, כמו שאיתא בספר יצירה שכל דבר מסודר בעולם ושנה ונפש. ומחשבה דבור ומעשה שהם נפש רוח ונשמה שבנפש – הם צומח חי דומם או אש רוח מים שבעולם, והם שלושת חלקי הזמן הוה עבר ועתיד, וכל זה מבואר מתוך דברינו שכבר נאמרו ושעתידים להאמר. כי כל דבר נחלק לראש וסוף ואמצע, כי כן הוא כל דבר בעל גבול, שעל כרחו יש לו קצבה וסוף ועל כרחו יש לו אמצע, זה הוא חוק קבוע לכל הנבראים בהכרח. ואם כן כלל הבריאה מחולק לשלושה אלו, והוא בשנה העבר ועתיד וההוה, ובנפש ראשית המחשבה וסוף המעשה וההתבוננות שבכחות הלב [שהוא אמצע הגוף, וכמו שכתבו הקדמונים על פסוק עד לב השמים, בלב ים, בלב האלה [שמואל ב, יח], שהושאל שם לב על כל אמצעות דבר, וכן הוא אמצעות כחות הנפש] ובעולם. ולכך לא נחשבו אצל חכמי האמת רק שלושה יסודות אלו, וכמו שכתב הר"י גיקטליא ע"ה בספר הניקוד, כי יסוד העפר הוא חומר הדבר כמו שאמרנו. ואין תנועות מחולקות אלא שלוש, האש תנועתו למעלה, והמים תנועתו למטה, והאויר בסביב שהוא באמצע.