שיחת מלאכי השרת פרק ד'
רבי צדוק
אות י'

[י] ודבר זה הוא הסוף של ברואי העולם, רוצה לומר כמו שנתבאר שם כי הנשמה יש לה תפיסה ומשכן באבר המיוחד לכסא ומקום לה שהיא אבר נברא מברואי העולם, מה שאין כן הכחות שלמעלה שהוא הנשמה לנשמה אינם מכחות זה העולם, שאין להם משכן מיוחד במקום נגלה בעולם, ולכך הוא סוף ברואי העולם. והבן בעומק חכמת סדר האותיות, שנתהפך סדר מעלה ומטה ואמצע, שהאש שהוא המעלה והראש, נתהפך לסוף שהוא ה'ש', וממילא עלתה ה'א' הרומזת לאמצע להיות בראש, וה'מ' שהיא מקור הסוף מעשה, הוא באמצע. והיינו כי האותיות הוא סדר ודפוס כל מעשה בראשית כמו שאיתא בבראשית רבה [פרשה א], שהתורה דהיינו הכ"ב אותיות שהם כלל התורה צירופם והרכבתם לתיבות שונות וכמו שנתבאר לעיל [פרק ג]. ומאחר שבכלל מעשה בראשית הוא גם כן הנעלם, שהוא החזרת כל הברואים למקורם וההתבוננות כי הכל שב למקום אחד שהוא היחוד האמתי, שזה ענין הנשמה לנשמה כמו שנתבאר שם. וגם זה הוא ממעשה בראשית ומכלל הבריאה, שלולי הבריאה לא היה מקום וכח החזרה של הברואים והנראים נפרדים להיות מיוחדים כקודם שנברא העולם, שכח זה הוא מצד הבריאה שנברא הגלוי והפירוד נברא גם כן כח זה של החזרה להתאחד. ודפוס כח זה באותיות היא אות ה'ת' שהיא נגד עולם הבא כמו שנתבאר לעיל [פרק ג'], שהוא החזרת היחוד למקורו, כמו שנאמר והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ואמרו ז"ל [פסחים נ, א] לא כהעולם הזה העולם הבא כו', העולם הבא נכתב ב'י' 'ה' ו נקרא ב'י' 'ה'.^[1] היינו כי שם הויה מורה על היחוד הגמור אחר שנברא העולם כקודם, כי שם הויה מורה היה הוה ויהיה כמו שאיתא בטור [או"ח סי' ה]. והכל בתיבה אחת כלול כאחד, לומר שהכל כאחד ההוה ויהיה כמו ההיה, וכן אותיותיו הוראתם ביחוד על זה כמו שכתבתי במקום אחר באורך.

[1] פסחים נ, א: "אמר רב נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה – נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת (שם הוי"ה נקרא כשם אדנות), אבל לעולם הבא כולו אחד – נקרא ביו"ד ה"י, ונכתב ביו"ד ה"י".