שיחת מלאכי השרת פרק ד'
רבי צדוק
אות כז'
[כז] ועוד דברים בגו לפרש בדרך אחר זולת פירוש רש"י שם, כי הם שני חלוקות דשיר וקדושה שהם קדוש וברוך, ואמרו ז"ל [ברכות כא, ב] שאין היחיד אומר קדושה. כי הקדושה הוראתו רוממות ה' וגדולתו שהאדם מכיר בה, ודבר זה הוא תכלית הידיעה של הנבראים שלא נדע, רוצה לומר שהם מגיעים לידיעה שהשי"ת מובדל ומופרש ומרומם מאוד מהשכל הנברא, זהו ההשגה הגמורה, אשר על כן אמרו ז"ל [מגילה לא, א] כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו. שבאותו מקום שהגדולה והרוממות של השי"ת נמצאת מושגת לנברא, שם הוא הענותנות להיות מושג אף לשפל בריה, מאחר שהוא משיג הרוממות הרי הוא משיג את השי"ת שזהו תכלית ההשגה לנברא. ולכך בקדושת קדוש כו' מסיים מלא כל הארץ כבודו, שהכבוד מושג בכל הארץ ומלי את כל שפלי הבריאה. ודבר זה הוא בעשרה מישראל, דכל בי עשרה שכינתא שריא, ואמרו [ברכות ו, א] דקדמיא ואתיא. וכבר דרשו רז"ל על ובמורא גדול זה גילוי שכינה, כמו שכתוב בהג"ה דריש אורח חיים וכשמשים אל לבו כו' מיד יגיע אליו היראה וההכנעה.[1] היראה וההכנעה הוא מצד הכרת הרוממות, כמו שנאמר [מלאכי א] אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, שמגיע הכבוד והיראה מצד הכרת שהוא אב ואדון. וזהו הקדושה, ומתוך כך מלא כל הארץ כבודו, שהכבוד שמים מתמלא בכל הברואים השפילים על ידי הכרת קדושתו ואדנותו על בירורה. שכך המשפט להיות חוזר חלילה, על דרך שאיתא [באבות ג, יז] אם אין יראה אין חכמה אם אין חכמה אין יראה. יראה היא אמירת קדוש והכרת הרוממות, וחכמה הוא ההשגה שמלא כל הארץ כבודו, והחכמה באה מתוך היראה, ואמנם היראה גם כן הוא רק מתוך החכמה וההשגה שהוא בעשרה מישראל כנזכר. כי דבר זה הוא תכליתה של בריאה שיהיו רבים ועדה שלימה מנבראים מכירים שיש השי"ת המרומם ומנושא בתכלית הרוממות, ואין תכלית המכוון בהכרה זו נשלם אלא כשיהיה עדה שלימה מעידים כן לא ביחידי, שזהו רצון השי"ת ברבוי הנבראים שיהיו מעידים גם הם על העדר הרבוי והיחוד אמיתי לא בנברא יחידי, ולכך אין אומרים קדושה ביחיד. וזהו יחוד של שמע ישראל, שאין אומרים ביחידות רק להשמיע קיבוץ כל האומה ישראלית שהיחוד ברור ואמיתי שמצד קיבוץ כולם המכירים יחוד שמים אז מלא כל הארץ כבודו וההכרה ברורה.
[1] שו"ע או"ח סימן א: "הגה: שויתי ה' לנגדי תמיד, הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך. כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד (מורה נבוכים ח"ג פ' נ"ב)".