שיחת שדים פרק א'
רבי צדוק
אות א'

[א] עירובין [יח, ב] כל אותן כו'.^[1] נראה לי כידוע שבכל דבר יש עשר ספירות שזה הוא קומה שלימה, וקו האמצעי הוא כתר תפארת יסוד מלכות. ועשר ספירות דעשיה של הקליפות, תפארת יסוד מלכות של קו האמצעי הוא רוחין ושדין ולילין. רוחין הוא גופא, וכידוע שתפארת הוא נגד יסוד הרוח. וכן רוחין הם כל מיני היזיקות שיש על ידי הרוח, וכמו שאיתא בבבא מציעא [קז, ב] הכל ברוח.^[2] וההיזקות שבו הוא מצד הקליפה והסטרא אחרא ששם משכנן, ומקור ההיזק זה נקרא רוח רעה בלשון הכתוב דשמואל (א, טז, יד), ובדברי רז"ל במשנה [שבת כט, ב], עיין שם ברש"י ובערוך ערך רוח, ועירובין [מא, ב] עיין שם ברש"י ובתוספות^[3] ושאר דוכתי.

[1] עירובין יח, ב: "אמר רבי ירמיה בן אלעזר: כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי הוליד רוחין ושידין ולילין, שנאמר: ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו, מכלל דעד האידנא לאו כצלמו אוליד".

[2] בבא מציעא קז, ב: "והסיר ה' ממך כל חלי וכו'. שמואל אמר: זה הרוח. שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: הכל ברוח (רש"י – כל החלאים ותוצאות מיתה על נשיבת הרוח באין, הכל לפי השעה והאדם, יש לך אדם שרוח פלוני קשה לו ובשעה פלוני). והא איכא הרוגי מלכות? – הנך נמי, אי לאו זיקא – עבדי להו סמא וחיי".

[3] שבת כט, ב: "המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני נכרים ומפני ליסטים, מפני רוח רעה, מפני החולה שיישן – פטור". רש"י: "ומפני רוח רעה – הבאה עליו, וכשאינו רואה נוח לו". ערוך: "מפני רוח רעה, פירש: שידה, ויש אומרים: מחשבות רעות שמעלה לו מרירה שחורה". עירובין מא, ב: "מי שהוציאוהו נכרים או רוח רעה – אין לו אלא ארבע אמות". רש"י: "או רוח רעה – שנכנס בו שד, ונטרפה דעתו, ויצא חוץ לתחום, ואחר כך נשתפה, והרי הוא חוץ לתחום". עירובין מא, ב: "תנו רבנן: שלושה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו, אלו הן: עובדי כוכבים, ורוח רעה, ודקדוקי עניות". תוספות: "ואע"ג דאיכא נמי כשפים שמכחישין פמליא של מעלה נראה דהוי בכלל רוח רעה".