שיחת שדים פרק א'
רבי צדוק
אות ה'
[ה] והנה אמרו בסוכה [נב, א] הקב"ה קראו רע.[1] ועיין שם דבלי ספק כל אחד בעצמו שיער כפי מה שהרגיש אצלו, וכן הקב"ה כמו שאיתא שם מפסוק ואשר הרעותי, דמזה יש טענה כמו שאיתא [קידושין ל, ב] בראתי יצר הרע, והוא השורש זה נקרא רע וכנזכר לעיל מלאך רע. ומייתי מקרא דדור המבול שהיה עון הוצאת זרע לבטלה, ואח"כ השי"ת ניחם שלא לקלל עוד כי יצר וגו' (רע) מנעוריו, היינו בעוד שאין בו דעת מאוס ברע ובחור בטוב, והיינו שמצד שמקור היצר רע שהוא שורש הרע הוא מהשי"ת לכך אין להענישם, נמצא שכתר דקליפות ושורש הרע אין נעשה על ידי עון דהוצאת זרע לבטלה, והבן זה היטב. והיינו כי מקור הרע בזה הוא פעולת השי"ת שרצה שיהיה שורש לרע, רק כשאדם חוטא אז ממשיך כל העשר ספירות, דהיינו ההשתלשלות מן הרע ומוציא מן הכח הנעלם שבשורשו לפועל. ולכך אמרו ז"ל (אבות פ"ה מ"ט) שהשדין נבראו בין השמשות, היינו אחר חטא אדם הראשון אז התחיל לצאת מן הנחלפות כל העשר ספירות דרע עד היסוד בה, כי יצאו ביחד דכר ונוקבא עד היסוד שהיה בזמן בין השמשות. וכשבא לבראות גופן קידש היום, היינו מלכות שבמלכות דנוקבא היא דוגמת הדכורא, רוחין נקיבות כנזכר בבראשית רבה [ס"פ כ'] הם גוף הנוקבא ושידה היא יסוד דנוקבא.
[1] סוכה נב, א: "דרש רבי עוירא, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לו ליצר הרע. הקדוש ברוך הוא קראו רע, שנאמר (בראשית ח): כי יצר לב האדם רע מנעוריו. משה קראו ערל… דוד קראו טמא… שלמה קראו שונא… ישעיה קראו מכשול… יחזקאל קראו אבן… יואל קראו צפוני…" שם עמוד ב': "אמר רב חנא בר אחא, אמרי בי רב: ארבעה מתחרט עליהן הקדוש ברוך הוא שבראם, ואלו הן: גלות, כשדים, וישמעאלים, ויצר הרע… יצר הרע – דכתיב (מיכה ד): ואשר הרעתי".