שיחת שדים פרק א'
רבי צדוק
אות ח'

[ח] ולכן תבין מה שאיתא בפרק חלק [קט, א] שאותן שאמרו נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופין ורוחין שדין ולילין.^[1] הוסיף קופין. אבל דע כי כל דבר מתחלק לשלושה קוין, שני קצוות ואמצעי כנודע, והם בספירות חסד גבורה תפארת, ונגדם בקליפה עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים. עבודה זרה הוא קו אמצעי והוא תפארת דקליפה הנמשך מן הכתר, שהוא השורש שרצה השי"ת שיהיה נמצא שירצה להתדמות לו וזהו עבודה זרה. וקצה הימיני גילוי עריות, שהוא תאוה ואהבה רעה, וכנודע מה שנאמר באחותו חסד.^[2] וגבורה רעה הוא לשפוך דם נקי בגבורתו. ומצינו שתי פעמים בדברי רז"ל כך דרכו של יצר הרע היום כו' עד כו', האחד בשבת [קה, ב'] גבי משבר כליו בחמתו דהיינו אביזרייהו דשפיכות דמים, והשני בנידה [יג, ב] גבי מביא עצמו לידי הרהור שהוא אביזרייהו דגילוי עריות.^[3] והם קצה הידות, והידות הם ענפים מהגוף, ועל ידו יבוא למעלה עד הגוף שהוא עבודה זרה.

[1] סנהדרין קט, א: "דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא. מאי עבוד? אמר רבי ירמיה בר אלעזר: נחלקו לשלש כיתות, אחת אומרת: נעלה ונשב שם, ואחת אומרת: נעלה ונעבוד עבודה זרה, ואחת אומרת: נעלה ונעשה מלחמה. זו שאומרת נעלה ונשב שם – הפיצם ה', וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה – נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין, וזו שאומרת נעלה ונעבוד עבודה זרה – כי שם בלל ה' שפת כל הארץ".

[2] ויקרא כ, יז: "ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו, וראה את ערותה והיא תראה את ערותו, חסד הוא, ונכרתו לעיני בני עמם, ערות אחתו גלה עונו ישא".

[3] שבת קה, ב: "תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא, שאמר משום רבי יוחנן בן נורי: המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו – יהא בעיניך כעובד עבודה זרה. שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך. עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד". נדה יג, ב: "רבי אמי אמר: (המקשה עצמו לדעת) נקרא עבריין, שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו לך עבוד עבודת כוכבים – והולך ועובד".