שיחת שדים פרק א'
רבי צדוק
אות ט'
[ט] והנה אברהם אבינו וכן יצחק אבינו לא היתה מיטתן שלימה, רק יעקב אבינו. והיינו כמו שאמרו ז"ל [סנהדרין סג, ב] לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להן עריות בפרהסיא. כי יעקב היה מנוקה ולא נמצא בו שום פסולת ויצרא דעבודה זרה כלל. ולכן אמרו ז"ל [חולין צא, ב] שמלאכי השרת עולין ויורדין בו ומסתכלין, שדמות יעקב הוא כדמות שלמעלה. והיינו כידוע שרומז לשם הויה שהוא שם העצם יתברך, וכולל כל פרצוף זעיר אנפין כנודע. והיה יעקב ממש קוף בפני אדם, שתיקן השורש והכתר. ומאחר שהמשכתו בקו ישר מן הכתר שהוא השורש מהשי"ת, אי אפשר שיהיה בו רע גמור אצל ישראל רק על ידי הענפים כדי להתיר עריות כנ"ל, כך דרכו כו' עד כו', שזהו נקרא יצר רע בכל מקום. והיינו דשם רע רוצה לומר יצרא דעבירה כמו שאיתא [בר"פ כל היד], ויצרא דשפיכות דמים כמו שאיתא בערכין [טז, א] המצורע המוציא רע, ונאמר (יא ,י) הסר כעס מלבך והעבר רעה וגו', וכן מפסוק לא יגורך רע דרשו רז"ל על שניהם. ושני אלה הם מקור היצר רע שבאדם בשני חללי הלב לב כסיל לשמאל, כמו שנאמר (קהלת ז, ט) כי הכעס בחיק כסילים ינוח, ואין בו טוב כלל רק לתלמידי חכמים, היינו חייבי מיתות בית דין בסנהדרין והוא רתחא דרבנן דטב. וזהו גם כן רק מצד שנמצא כסילות בעולם, דלולי כן אין מקום לרתחא, ומצד החכמה אין בו צד טוב וראוי כלל, ולכן נקרא כסיל לעולם. ולימינו הוא לב חכם כידוע, דהחסד נמשך מן החכמה בקו יושר, וכן טיפי הזרע מן המוח. לכן אמרו בזוהר הקדוש דאין מועיל תשובה להוצאת זרע לבטלה, כי תשובה בבינה כנודע, וכמו שנאמר ולבבו יבין ושב, שעיקרה רק המרירות שבלב, ופגמו הוא בחכמה שלמעלה מבינה. לכך אין תיקונו אלא בתורה שהוא גם כן מצד החכמה וכמו שכתבתי במקום אחר. והגבורה מן הבינה וכמו שנאמר כעס מלבך, ואין הגבורה טובה אלא אצל התלמיד חכם כנ"ל, היינו כשנמשכת מן החכמה דהיינו מחלל הימיני שבלב, אבל לשמאלו הוא לעולם לב כסיל. ולימינו הוא לב חכם נמשך מהחכמה, ולכך משכן התאוה שבחלק ימין בלב ויש בו טוב, ועיקר קיום המין והולדת נפשות על ידו, ועל זה אמרו טוב מאוד זה יצר רע, ולכן אמרו ביומא (סט, ב) שלא יכלו לבטלו מהאי טעמא. [ויצרא דכעס לא נזקקו לבטל דלא שכיח כלל בישראל, כמו שכתבתי במקום אחר בסוד עשו וישמעאל, דעשו נקרא בקידושין [יח, א] ישראל מומר, דמיצחק התחיל שם ישראל, וכמו שאיתא במצורע משתלח חוץ למחנה ישראל, מה שאין כן זבים בפרט בארץ ישראל אז, וכמו שאיתא בנדרים [כב, א] דונתן לך לב רגז בבבל הוא דכתיב. ולבטל יצר רע הוצרך זכותא דארץ ישראל כדאיתא בערכין, דלכן לא ביטל משה, ובארץ ישראל שהוא שורש ישראל שם אין שליטה כל כך ליצרא דלב רגז שהוא ממש ההיפך.] וכן אמרו במדרש הנעלם [פ' חיי קכח, ב] שאין בטל גם לעתיד, ועל זה נאמר אשר הרעות ואתה הסבות וגו', שהוא התחלת היצר 'רע' שבפועל בלב האדם, כידוע שהתחלת היציאה לפועל הוא חסד ואחריו גבורה, ואין כאן מקומו להאריך עוד.