שיחת שדים פרק א'
רבי צדוק
אות יא'

[יא] והנה ענין שלוש כתות דדור הפלגה^[1] הם תלת רישין שברע. האומרים נעלה ונשב שם הם כופרים בעיקר, דאומרים שאין מי שיושב שם. והאומרים נעלה ונלחם שהם למעלה מהכל, הוא נגד כתר דסטרא אחרא שנתבאר לעיל. וכמו שכתבתי במקום אחר כי הם היו הקליפה המסבבת לפרי לאברהם אבינו ע"ה, שהוא היה הפרי הטוב בדור ההוא והם היו ברע זה לעומת זה. והוא התחלת בנין הקדושה וממנו נבנה גוי אחד בארץ, וכן בקשו הם להתדמות כקוף בפני אדם גם כן שפה אחת ודברים אחדים. וגם התחלת הארת השגת מקום בית המקדש היות משכן קבוע לקדושה בארץ היה באברהם אבינו ע"ה, כמו שאמרו ז"ל שקראו הר, שהוא הראשון שהרגיש בדבר זה. וכן הם לעומת זה רצו לבנות מגדל מקום קבוע להם, וזה היה בבבל שהוא ממש אחוריים דארץ ישראל ולעומתה, כמו שכתבתי מזה במקום אחר בסוד התרגום, ובבלאי טפשאי לעומת אוירא דארץ ישראל המחכים. ומקום המגדל משכח כמו שאמרו ז"ל, הוא היפך אויר בית המקדש שהיה מוסיף כח בזכרון. כי עליה לבית המקדש נקרא בכתוב ראיית את פני אדון ה', והרי בראיית דוד המלך ע"ה אמרו ז"ל (ויקרא רבה כ, א) על פסוק טוב רואי כל הרואהו נזכר לתלמודו, כל שכן פני האדון ה'. ובזוהר הקדוש איתא מאן פני כו' דא רבי שמעון בן יוחאי^[2] דבאמת היינו הך, וביחוד הוא דוד המלך ע"ה כידוע, דמדתו נקרא כן שם האדנות. וכמו שכתבתי במקום אחר גם כן דקדושת בית המקדש בעולם הוא ממש דוגמת קדושת דוד המלך ע"ה בנפשות, והיה גם ראייתו ואוירו מזכיר היפך ראיית המגדל.

[1] תנחומא נח יח: "… ונחלקו לג' כתות: אחת אומרת נעלה ונשב שם, ואחת אומרת נעשה עמו מלחמה, ואחת אומרת נעלה ונעבוד שם עבודת כוכבים ומזלות. זו שאמרו נעלה ונשב שם, משם הפיצם ה', וזו שאמרו נעלה ונעשה עמו מלחמה נעשו קופין רוחין ושדין, וזו שאומרת נעבוד שם עבודת כוכבים ומזלות בלע ה' פלג לשונם, שנאמר ויפץ ה' אותם משם".

[2] זהר שמות ל"ח, א, תרגום הסולם: "וכתוב: יראה כל זכורך את פני האדון ה'. מי הוא פני האדון ה'? זהו רשב"י, שמי שהוא זכר מן הזכרונות. כלומר, שהוא בחינת זכר ממוחין העליונין הנקראים זכרונות, שהם מוחין שאבא ואמא, צריך להראות פניו".