שיחת שדים פרק א'
רבי צדוק
אות טו'

[טו] והחלוק הוא רק בשידין, כמו שאיתא בנדרים (לא, ב) שאין הערלה נקראת אלא על שם אומות העולם, שכל החילוק בין ישראל לאומות העולם הוא רק באות ברית, שזהו החילוק בגופם בין גוף זה לזה, ונעשה על ידי פעולת האדם, שהשתדלות הוא הגורם, ועל ידי פעולתו והשתדלותו נעשה השתנות בגוף ביסוד. רוצה לומר שזה היסוד שקר וזה היסוד שלו הוא אמת וקדוש, וזה על ידי שנתגלה הלבוש שעליו מערלה וקליפה החופפת, שזהו עיקר האמת כאשר מתגלה הפרי מן הקליפה המכסית ומאפילה. וכבר נתבאר לעיל שענין האומות נגד ישראל כקוף בפני אדם, כמו ישראל נגד הקב"ה כקוף בפני אדם. וכך בשורש שהוא גם כן מחיות השי"ת כנ"ל, ההבדל ביסוד שהוא המשכתו למידת מלכותו יתברך. ומדת המלכות היא עצמית נתינת הכח לתחתונים, והוא עטרת היסוד בדכורא, ומשם הוא ההבדל הנעשה על ידי ההמשכה, שבזה ההמשכה לרע ולטומאה ובזה לקדושה ולטוב, ועל ידי כחות ההמשכה נעשה הכרה ביסוד בין חיות (דקדושה) לחיות זה, והבן זה היטב כי דבר ברור הוא בחכמה. ועל דרך מאמר העולם על מאמר ז"ל באבות, מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. ולכך בשידין שהוא יסוד דסטרא אחרא דעשיה ניכר ההבדל (בין) יהודאין ונוכראין, ועמך כולם צדיקים אפילו ערלי ישראל נקראים מולים כדאיתא בנדרים, שאין הערלה נקראת אלא על שם אומות העולם. כי שם צדיק הוא ביסוד, דשם צדיק ורשע לא קאמר, דשם הוא הבחירה ביצרא דעבירה והמשכת סוף המעשה. ומכל מקום יעקב בחר לו וגו', ומכבר הם מלידה בטן והריון כולם צדיקים, ואומות העולם כולם ערלים, ואין בחירה באמת. ואין כאן מקומו להאריך עוד בזה.