ירושלמי פרק קמא דראש השנה (הלכה ב')
ר' צדוק
אות ו'
[ו] ודבר זה הוא הנקרא פלא, שעניינו דבר מופלא ומופרש מעניינים אחרים, כי כאשר הנס אינו יוצא מגדר הטבע אז אין אותה ההנהגה מופרשת ומובדלת מכל ההנהגות חברותיה שלפניה ושל אחריה, מה שאין כן כאשר יוצאת מסדר ההנהגה המורגלת אז הנהגת אותה שעה מופרשת משאר ההנהגה כולה והיא פלא. וכן שמעתי על דרך זה גם כן לפרש מה שאיתא [פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ב] שמי כמוכה (באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהילות) עושה פלא אמר פרעה, וכי דברי נביאות הוא, רק הרגישו שהכרה מי כמוך ה' על עשיית פלא ודבר יוצא מגדר הטבע זה מאמר הראוי לפרעה, שאינו מרגיש גדלות השי"ת רק על ידי הדברים היוצאים מן הטבע, אבל בהנהגה הטבעיית אינו מרגיש שרק השי"ת הוא המנהיגה [וכמו שכתב הרמב"ן על התורה כי כל הנהגות הטבע הוא נסים נסתרים] ושמי כמוכה וגו'. מה שאין כן בני ישראל גם בזולת פלאות הם מתבוננים על הנהגה הטבעיית המתמדת איך לא נפל דבר ממנו במקרי והזדמן, רק הכל בכונה מכוונת כל דבר במועדו ובזמנו. ודבר זה נקרא נס אף כאשר הוא על פי ההנהגה התמידית, רק שיהיה מזדמן בעת הצורך, שהוא הרגשה שאינו מקרה שקרה רק הכל מאת רצון השי"ת המנהיג את הנהגת הטבע, ולכך הם מרגישים מי כמוכה ה' וגו' אף בזולת עושה פלא.