ירושלמי פרק קמא דראש השנה (הלכה ב')
ר' צדוק
אות ט'
[ט] ואפשר לפרש עוד כדברי המפרשים דמשמות דייק שיש לכל אחד שם מיוחד בפני עצמו, ובשם משמע שאין לכל אחד שם מיוחד רק שם אחד כוללם. ודייק בקרא דישעיה כתיב המוציא דמשמע לשעבר כמו שאיתא בעירובין [יט, א], והיינו בתחלת הבריאה, וכמו שנאמר שם מי ברא אלה, וכבר אמרו ז"ל [ברא"ר פרשה ה', ובפרשת בשלח פרשה כ"א] תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית על הים שיקרע כו', כי בתחלת בריאת הכחות כולם התנה עמהם שאינם כחות קבועים, שלא בראם להיות קביעא וקיימא כן רק שישתנו ולא יהיה להם שם קבוע שלא ישתנה, ולכן אז לכולם בשם אחד יקרא. אבל מונה מספר שהוא בהווה ובהנהגה התמידית שהיא הנהגה הטבעית, אז לכולם שמות יקרא, כל אחד שם קבוע שלא נשתנה.