ירושלמי פרק קמא דראש השנה (הלכה ב')
ר' צדוק
אות יב'

[יב] והיינו כי אמרו [שבת לב, א] שאם עושים לאדם נס מנכין מזכיותיו, שנאמר קטונתי מכל החסדים וגו'. וביאורו כי כל נס בשידוד הטבע הוא יוצא מסדר עולם, כמו שאיתא [בע"ז] עולם כמנהגו נוהג.^[1] שהוא נברא במנהג וסדר ידוע שיתנהג, וכאשר ישתנה נקרא שנשתנה העולם, כדרך שאיתא [שבת נג, ב] שנשתנו עליו סדרי בראשית.^[2] וסדרי בראשית הוא עת בריאת העולם להנהגתו והוא הנקרא עולם שהוא כולל כל כחות הנהגתו רוחניים וגשמיים. וזהו שאמרו [תענית כה, א] ניחא לך דאהפכיה לעלמא דלמא איברת בשעתא דמזוני,^[3] פירושו שיעשה נס היוצא מדרך הטבע שהוא הנקרא היפוך העולם, וכולי האי ואולי איבראת, פירוש שיהיה כאלו ראה עולם חדש וכאלו נעשה בריה חדשה בעולם חדש.

[1] עבודה זרה נד, ב: "ת"ר, שאלו פלוסופין את הזקנים ברומי: אם אלהיכם אין רצונו בעבודת כוכבים, מפני מה אינו מבטלה? אמרו להם: אילו לדבר שאין העולם צורך לו היו עובדין הרי הוא מבטלה, הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות, יאבד עולם מפני השוטים? אלא עולם כמנהגו נוהג, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין. דבר אחר: הרי שגזל סאה של חטים [והלך] וזרעה בקרקע, דין הוא שלא תצמח, אלא עולם כמנהגו נוהג והולך, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין. דבר אחר: הרי שבא על אשת חבירו, דין הוא שלא תתעבר, אלא עולם כמנהגו נוהג והולך, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין".

[2] שבת נג, ב: "תנו רבנן: מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק, ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו. אמר רב יוסף: בא וראה כמה גדול אדם זה, שנעשה לו נס כזה! אמר לו אביי: אדרבה, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית! אמר רב יהודה: בא וראה כמה קשים מזונותיו של אדם, שנשתנו עליו סדרי בראשית".

[3] בתענית כה, א, מסופר כי רבי אלעזר בן פדת היה עני מאוד, ופעם נחלש והתעלף, ובחזיונו שאל את הקב"ה: עד מתי אצטער בזה העולם? וענה לו: "אלעזר בני, ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא? אפשר דמתילדת בשעתא דמזוני". נוח לך שאהפוך העולם כדי שאולי תיוולד במזל של עושר ומזונות. לבסוף כששמע שכבר עברו עליו רוב שנותיו הסכים לסיים את חייו במזל העוני.