ירושלמי פרק קמא דראש השנה (הלכה ב')
ר' צדוק
אות יג'
[יג] והנה התורה הוא סדר הנהגת העולם, כמו שאיתא [ברא"ר א, א] בי נסתכל הקב"ה וברא את העולם. והיינו שהיא הנהגת העולם קטן שהוא האדם, כמו שאיתא [זוה"ק פנחס רנז, ב, ובמורה נבוכים ח"א פרק ע"ב] שהוא הכולל דוגמת כל מה שיש בעולם גדול, כמו שנאמר [בראשית ט] בצלם אלקים ברא את האדם. ופירוש שם אלקים בעל הכחות כולם כמו שאיתא בטור [או"ח סי' ה'], וכך האדם כולל כל הכחות הנבראים בעולם. ולכך הנהגתו היא התורה שהיא סדר הנהגת כל הכחות כולם, והזדככותם על ידי כל מצות התורה להיות כולם מיוחדים לה', וסדורה הוא כפי סדר הנהגת הכחות המסודרים בטבע הבריאה שהוא הנקרא עולם. אבל כאשר נשתנה כח אחד ממה שהוא בשבילו, נמצא נתנכה מזכיותיו, רוצה לומר הזדככותו השייך לאותו כח שהוא רק כפי סדר אותו הכח שהיה מסודר ולא כפי מה שנשתנה סדורו, והדברים ארוכים ועמוקים ואין כאן מקומו להאריך.