תנחומא סוף פרשת משפטים
ר' צדוק
אות א'
[א] אמר רבי שמעון בן לקיש שמו של הקב"ה משותף עם כל מלאך, שנאמר כי שמי בקרבו, עד כאן. על דרך הפשט רומז על שמות המלאכים מיכאל גבריאל ודומיהם שמשותף שם אל בהם. ואמנם מה נעשה אל שמות מלאכים שונים בדברי רז"ל אשר לא נרכבו אותיות משם השי"ת תוך שמם. ואולי הרבה שמות יש לה', וכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, כמו שאיתא [ברכות כא, א] פסוק כי שם ה' אקרא על התורה שכולה הוא שם ה'. כאשר כבר אמרנו כי השם רומז על הכח, ולפי שהשי"ת הוא בעל הכחות כולם, אם כן יש לו הרבה שמות מאוד כפי התגלות כחותיו אל נפשות בני אדם. כמו שאמרו ז"ל (פרקי דר"א ג) מתחלה עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו אחד, היינו שגם השם היה אחד, שהיה כח פשוט בתכלית הפשיטות, רק כשרצה לברוא העולם רצה שיתגלו בעולם כחות שונים, והוא הבוראם והמחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, שהוא המחיה את כולם ומקיימם בכל יום. ונמצא שכל הויות וקיום הכחות המשונים הוא מאתו יתברך. ואם כן על צד הדמיון לשכל האדם המרגיש ומכיר רבונו יתברך, מכיר הרבה כחות נמשכים ממנו יתברך, אעפ"י שבאמת בשרשם הכל אחד יחיד ומיוחד כאשר עד שלא נברא העולם, רק להרגשת הנברא יש כאן הרגשת כחות שונים, וכפי כל כח וכח כך הוא נקרא. ולכך כל התורה שהיא הכוללת סדר כל הכחות הנמצאים בבריאה כמו שנתבאר לעיל היא כולה שמותיו של השי"ת, שהוא מקור החיים והקיום לכל אלה הכחות. ובכל כח אנו מכירים שהשי"ת הוא בעל הכח ההוא, והרי השי"ת נקרא אצלינו בשם בעל הכח ההוא, וכן בכל פרט, והדברים עמוקים ומבוארים למשכיל.