תנחומא סוף פרשת משפטים
ר' צדוק
אות ב'
[ב] ולהיות שם המלאך מכונה על כח פעולתו, גם שם של השי"ת משותף בקרבו, כי כח זה הוא גם כן שמו של השי"ת, כי הבעל הכח ההוא ושמו משותף עם כל מלאך. שבשיתוף שמו, רוצה לומר בשיתוף כח זה שאצל השי"ת הוא עושה. לפי שהמלאך אינו בעל בחירה ורצון בעצמו כלל, רק רצון השי"ת הוא העושה בו, שלכל אשר יהיה רוח החיה שבו, רוצה לומר חיותו וקיומו הקבוע בו מהשי"ת לקיום כחו, לשם ילכו האופנים, הם הרומזים לעצם הכח עצמו שאינו הולך מעצמו כלל רק על ידי שם ה' שמשותף בו. והיינו לפי שאין לו שום בחירה כלל, מה שאין כן האדם הוא בעל בחירה. וכמו שנאמר [תהילים קטו] השמים שמים לה', כולו לה' ואין בלתו דבר שאינו משותף בו, אבל הארץ נתן לבני האדם, שנתן הבחירה בידם, כמו שאיתא [יומא לח, ב] הבא לטמא פותחין לו ומניחין לו, ואין השי"ת משתף שמו, רוצה לומר שיהיה נעשה רק בכחו, שזהו סילוק הבחירה, וזהו רק למלאכים.