תנחומא סוף פרשת משפטים
ר' צדוק
אות ד'

[ד] וזהו כונת הכתוב [בשמות כג, כא] אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו, ודרשו רז"ל [שמו"ר לב, ד, ותנחומא שם]^[1] אל תמירוני בו. וזהו נתינת הטעם כי שמי בקרבו שנדרש על שיתוף השם כמו שנתבאר. וענין התמורה לעבוד להמלאכים הוא כאשר יחשבום לכחות בפני עצמם, וכמו שכתב הרמב"ם [בפרק א' מהל' ע"ז] שטעות דור אנוש לעבוד לכחות העליונים, שחשבו שהשי"ת נתן להם כח וממשלה בפני עצמם. ואמר שאינו כן, כי באמת שמי משותף בהם ואין להם שום בחירה ורצון בפני עצמם כלל. וזהו גם כן כי לא ישא לפשעכם, כי נשיאות הפשע הוא למעלה מן טבע ההנהגה שיסד השי"ת בבריאת העולם, כי ההנהגה המיוסדת היא אשר רשעים תרדף רעה והנפש החוטאת היא תמות, וכמו שאיתא [ירושלמי פרק ב' דמכות] שאלו לחכמה כו' שאלו להקב"ה אמר להם יעשה תשובה ויתכפר לו.^[2] שענין נשיאת החטא על ידי תשובה אינו מצד החכמה והתורה שהם הנהגות העולם, רק מצד השי"ת שהוא המשדד הנהגה הנהוגה, והמלאך שהוא כח קבוע ואין בידו להשתנות אין בידו להיות נושא לפשעכם. ובשמות רבה שם איתא עוד דבר אחר, כי שמי בקרבו, לפי שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו השכינה, שנאמר ואתה מחיה את כולם, עד כאן. והוא מכוון גם כן לדברי התנחומא בענין שיתוף השם בהם, כי המזון הוא נותן כח בגוף וקיום החיים שיוכל להשתמש אל מה שנברא לו.

[1] שמות רבה לב, ד: "השמר מפניו, אמר הקב"ה לישראל הזהרו בשליח שאינו חוזר בשליחותי, מדת הדין הוא אל תמר בו, לשעבר הוא אומר ממרים הייתם עם ה' והייתי מקבל מכם אבל עכשיו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם. דבר אחר: אל תמר בו, אל תמירוני בו ואל תעשוני תמורתו, שמא תאמרו הואיל והוא השר שלנו לו אנחנו עובדים והוא נושא את פשעינו, לאו, אלא כי לא ישא לפשעכם, לא כמותי שכתוב בי (מיכה ז): נושא עון ועובר על פשע, אבל הוא לא ישא לפשעכם. ולא עוד אלא שאתם גורמים לו שישמט שמי מקרבו, שנאמר: כי שמי בקרבו. דבר אחר: כי שמי בקרבו לפי שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו שכינה, שנאמר (נחמיה ט): ואתה מחיה את כולם".

[2] ירושלמי מכות פ"ב ה"ו: "שאלו לחכמה: חוטא מהו עונשו? אמרה להם: חטאים תרדף רעה. שאלו לנבואה: חוטא מהו עונשו? אמרה להן: הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לקודשא בריך הוא: חוטא מהו עונשו? אמר להן: יעשה תשובה ויתכפר לו, היינו דכתיב: על כן יורה חטאים בדרך, יורה לחטאים דרך לעשות תשובה".