בזוהר הקדוש ויקרא ב, ב
ר' צדוק
אות א'
[א] כל אינון משריין עילאין כד נחתין לתתא משניין שמא דילהון בשמהן אחרנין, כד אינון עילאין לא משתנין לעלמין.[1] פירוש כי כל מה שהוא למעלה הוא כח כללי יותר, והשם לפי הכח. וכמו דרך משל באדם יש לו כח להטיב, וכשיוצא לפועל במעשה הוא מתחלק לכמה מיני פעולות שונות, ובלב הכל כח אחד. והוא מתפרד להרבה כי בדבור יש גם כן חלוקות שונות, ומן הדבור למעשה יש גם כן חלוקות שונות, כי מדבור יוכל להיעשות כמה מיני פעולות שונות. כמו דרך משל מצוה לבנות בית הוא דבור כלל, ובמעשה הם פרטים שונים. והכלל, כל מה שהוא למטה הוא מתחלק לכחות שונים יותר, וכל מה שיורד למטה יותר משתנה השם.
[1] תרגום הסולם שם: "כל אלו מחנות העליונים כשיורדים למטה משתנה שמם בשמות אחרים, וכשהם למעלה אין השם שלהם משתנה לעולם".