שמות המלאכים
ר' צדוק
(שיחת מלאכי השרת)

אמר המעתיק הנ"ל: גם בכאן שבת הקולמוס של רבינו הקדוש המחבר זי"ע והניח שני שלישי העמוד חלק ואח"כ בעמוד השני מתחיל הכתב יד קדשו בשמות המלאכים כמו שאעתיק בס"ד.
וזה לשון קדשו:

[א] אטמון. שאוטם עונותיהן של ישראל [סנהדרין מד, ב], עיין שם ברש"י דנקרא כן גבריאל, אך בתיקונים [תיקון נ"ז] איתא דהוא משמותיו של מט"ט, עיין שם כל הני דגמרא שם. ומיהו קצת צריך עיון שם דקאמר שלושה שמות יש לו כו' ולמט"ט יש שבעים שמות כמו שכתבו תוספות סוף פרק קמא דיבמות, ועיין בתיקונים שם.^[1] ומיהו אם הוא גבריאל לא קשיא, דלא חשיב נמי גבריאל דהא עליו קאי דקאמר יש לו, דמסתמא קאי ארישא באיזה ברייתא ומימרא המדברת ממנו.

[ב] אכרזיאל. [כצ"ל וט"ס בדפוס שלפני שכתבו אכזריאל כי מסתמא הוא נופל על לשון הכרזה] שם מלאך הממונה על הכרזה [דברים רבה פרשה יא].

[ג] אכתריאל. [בברכות ז, א] דראוהו רבי ישמעאל כהן גדול כשנכנס להקטיר קטורת לפני ולפנים יושב על כסא רם ונשא, ואמר לו יהי רצון מלפניך שיכבשו כו' עיין שם.^[2] נראה מבואר דהוא שם משמות השי"ת עצמו, שהרי ביקש יהי רצון מלפניך וגו' ותתנהג עם בניך וגו', ואומר בנים אתם לה' אלקיכם. וגם אמרו ז"ל לא תצווח לא למיכאל כו'. וגם נוסח תפלה זו איתא שם לפני זה דהקב"ה מתפלל ועלה מייתי הא, עיין שם. וגם שראוהו לפני ולפנים דהיינו בקדשי קדשים בהיותו שם ביום הכפורים, ומפורש בירושלמי [פ"ה דיומא סוף הלכה ב'] ומובא בתוס' ישנים [יומא לט, רע"ב] דכל אדם לא יהיה באוהל מועד אפילו אותם שדמות פניהם פני אדם חוץ מהקב"ה בעצמו. וגם מצירוף שמות השי"ת שם לו יעויין שם בגמרא (ברכות ז, א) שלושה שמות, נראה גם כן דהוא שם השי"ת בעצמו.

[ד] וצריך עיון דבספר התמונה המיוחס לרבי ישמעאל כהן גדול [סוף תמונה א'] איתא שמות המלאכים ששמם כשם רבם כמו אכתריאל כו' עיין שם. זכר גם כן השלושה שמות דבגמרא שם. [ועיין עוד שם סוף הקדמה לתמונה ב' [דף י, סע"א] והיו רואים לבוש הבדים ומביטים באכתריאל כו' יעויין שם ובמפרש. ושם עמוד ב' באות הא' מורה כתר כו' ושם הצורה אכתריאל כו', ובאות הל' [דף יז, ב] האכתריאל הגדול הגבור אשר כל עוף וחיה מצדו כו' כי שמו כשם רבו כו'. ובדף [יח, א] גם כן שם ממנו ושבו צפה בן עזאי כשעלה לפרדס יעו"ש.] מבואר דהוא מלאך. ועיין עוד שם בהקדמה לתמונה ג' [דף לד, רע"א] ושם עמוד ב' באות הא' ובדברי המפרש ממנו, ושנקרא כן לשון כתר שמוכתר בשם רבו, ונקרא גם כן 'שריה' רוצה לומר שר כו', ומזה הכח היוצאים כמה כחות אחרים שהן מלאכים, וזה המלאך נראה לרבי ישמעאל כהן גדול בקדשי קדשים בדמות שכינה, ואמרה לו העטרת היא השכינה ברכני כו', יעויין שם.

[ה] ונראה כי לפעמים בהשגת המלאכים משיגים עצם הכבוד המלובש בהם, והוא רק כמו מלך הלבוש בבגדיו, ולכן נקרא כמה פעמים בתנ"ך המלאך על שם השי"ת, וידבר הוא והמדברים לפנים כדבורם עם השי"ת. ואותן ששמן כשם רבן היינו כי בהתגלותם נגלה שם רבן באמת עמהן, והוא כתר הבריאה. וזהו יושב על הכסא, דהיינו עולם הכסא, והוא הכתר שיושב על הראש, וכתר דבריאה מלביש מלכות דאצילות, ונגלה עצם השכינה בו. ועיין עוד שם ריש אות ל' [דף מט, רע"ב] ושם [דף נב, רע"א ודף נג, סע"א ודף נד סע"א] ממנו יעויין שם.

[ו] ועיין בזוהר הקדוש תרומה [קמו, ב] דרוח אהבה שלימא דסלקא לעילא פגע בחד ממנא רברבא עילאה דממונה על אלף ותתק"צ רקיעין ועל י"ג נהרי אפרסמון כו', והוא רב משיריין דקשיר כתר למאריה רזא אכתריאל מעטר עיטרין למאריה בשמא גליפא מחקקא כו' עיין שם השלושה שמות בגימטריא 'צדיק' כו' על שם הכתר שמעטר למאריה. ונראה דהיינו על ידי תוקף האהבה דבני ישראל לאביהם שבשמים, כי כל כתרים הוא מפעולות בני ישראל והשתדלותם שמכתירים לבוראם, וכמו שאומרים כתר יתנו וגו' עם עמך וגו',^[3] פירוש עמהם יתנו הכתר שהם עיקר הכתר. וכן כתבו התוספות [פרק ב' דחגיגה] על סנדלפון קושר כתרים לקונו היינו מתפלתן של ישראל. וזה הוא על ידי אהבתן, כי המלאכים שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן להעלות האתערותות שלנו. ואמרו ז"ל בשבת [פח, א] מכתרי ישראל דמעמד הר סיני.^[4] והיינו מדה כנגד מדה, על ידי שתי אמירות נעשה ונשמע ודאי הכתירו כתרים לקונם, מדה כנגד מדה השי"ת הכתירן גם כן. כי פירוש כתר הוא הנקרא לגבי דוד עדות שהכתר הולמתו, כי המלך יש לו כתר מלוכה שמוכתר בשבח זה. ומכלל העשר ספירות הכתר הוא עומק ראשית, פירוש דבקומת אדם עומק ראשיתו מהשי"ת זהו כתרו. וכתר דהשי"ת הוא עומק ראשית דישראל עלו במחשבה, ומצד זה נתהוו אצילות העולמות ואח"כ בריאה יצירה עשיה. נמצא ישראל הם העומק ראשית, היינו שהם יכירו כח מלכותו זהו הכתר, וכפי כחות הכרתם כך הם הכתרים, ושורש הכל הוא האהבה שהוא התחלת שבעת ימי הבנין. ולכך שיר השירים קודש קדשים, כי פירוש קדושה כאשר הוא נבדל מדברים אחרים ומתייחד לדבר זה, וכמו קדושי אשה דנאסרה אכולי עלמא כהקדש ומתייחדת לבעלה, וקדשי קדשים הוא תכלית היחוד במטתו של שלמה, ועל זה נתחבר שיר השירים.

[ז] וזהו בית קדשי קדשים במקדש גם כן שאין נכנסים בו רק פעם אחת בשנה ביום הכפורים, כי תוקף אהבה זו היא עד כמו שנאמר על כל פשעים תכסה אהבה, שאין נגלה שום עון – זהו ביום הכפורים, שביום הזה יכפר וגו' על ידי התגלות האהבה. וזהו בהקטרת הקטורה שהוא קשירו דכולא, פירוש שמתקשרים הכל אף פושעי ישראל, כמו שאיתא בכריתות [ו, ב] דלכן הוצרך גם חלבנה. [ולכך הם אחד עשר, כידוע דבפנימיות דעת משלים מקום הכתר. ולפי שעיקר עבודה בפנימיות ומתקשר בדעת. רק העלאת פושעי ישראל שהם בחיצוניות דיבוקם רק מצד הכתר דעל כל פנים שורשם הנעלם ועומק ראשיתם טוב וגם הם כתר יתנו כו' ומצטרפים לכתר, לכך יש י"א, ואין כאן מקומו.] לכך אז ראה אכתריאל כו' פירוש הכתר שהכתיר להשי"ת בתוקף אהבתו בעבודתו ביום הזה.

[ח] והוא ממונה על י"ג נהרי אפרסמון, והוא מתן שכרן של צדיקים, כמו שאמרו ז"ל (תנחומא בראשית) ברבי אבהו.^[5] והיינו לעובדין מאהבה, כמו שכתבתי במקום אחר בסוד רבי אבהו, דלכן אמר ואני אמרתי לריק יגעתי, כי היה מאהבה לבד ולא עלה על לבו קבלת פרס בהרהור בעלמא כלל. ודלא כתשובות חות יאיר [סי' קנ"ב] שטפל דברים בזה במחילת כבודו עיין שם.^[6] כי אפרסמון הוא תכלית העונג עיין זוהר תרומה [קכז, א-ב]. ובפשטיה בעולם הזה הוא קישוט הנשים, וכמו שאיתא בפרק במה מדליקין (כו, א) ובפרק במה אשה (סב, ב) למצוא חן, וזהו תכלית עינוגן. וכן תכלית עונג דבני ישראל למצוא חן בעיני השי"ת, ומתן שכרן שהשי"ת מזמין להם דברים המייפין חנם. והם י"ג, כי כך יסד השי"ת י"ג מדות ושערים של רחמים שמשם ההשפעה יורדת, וחנותי וגו' גם לשאינו הגון וגו', שזהו מצד תוקף האהבה המכסה על כל פשעים כנ"ל. ובזוהר שם דרשו על זה נהרות לא ישטפוה, פירוש כטעם שלש הנה לא תשבענה וגו'. כי באמת יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, דהעיקר הוא החשק ואתערותא דלתתא, ועולם הבא הוא המתן שכר דלעילא, רק באהבה זה לא יושטף גם לעתיד לבוא על ידי השפע דהשפעה מכל מקום לא תשבענה ולא יושטף האהבה והחשק למילוי עדיין באתערותא דלתתא. ולכך הוא ממונה על זה, כי כח העלאת אהבת בני ישראל למעלה [שזהו הממשלה דרקיעין הנ"ל כטעם עושה חסד לאלפים לאוהבי, כי האהבה שני אלפים מדרגות, וביראה אלף כמו שכתבתי במקום אחר. כי שלושה כחות באדם: מחשבה ורצון ודבור או מעשה, כל אחד קומה שלימה כלול מעשר כנודע, הם במוח עשר ובלב מאה ובגמר דבור ומעשה אלף. ויראה היא הראשית, כמו שנאמר ראשית חכמה יראת ה', שלימותה אלף. ואהבה הוא הדביקות עם השי"ת וכבן לפני המלך לא כעבד, ואם כן יש שתי מדריגות, לכך לאלפים. וזה המלאך שהוא הכתר, פירוש העומק ראשית עד שדבוק כמעט ממש בעצמות השי"ת הנאהב, והוא ראשית דאהבת האוהב, לכך הוא פוחת עשרה משני אלפים, פירוש נגד קומת הכתר שבכתר שהוא תכלית העומק ראשית.] והוא הכתר דבריאה [כמו שאיתא במקדש מלך תרומה שם בשם האריז"ל] דתמן מקננת אימא, דהיינו בינה לבא, דתוקף האהבה בלב כנודע. ורבי ישמעאל כהן גדול ראה כתר דאותו תוקף אהבה עצמה החקוק בשלושה שמות אלו המורים על היחוד דמטתו של שלמה, ואין כאן מקומם לבארם.

[ט] ועיין עוד מהרש"א בחדושי אגדות שם^[7] ומה שכתבתי עוד במקום אחר על זה המאמר. ועיין ברית מנוחה [דף יז, ב] מעתיק מלשון החכם [והוא התנא רבי שמעון בן יוחאי יעויין שם בכמה מקומות פירש כן, ובכל מקום הוא כסגנון לשון הזוהר אלא שלא נמצא בספר הזוהר שלפנינו] כדין הוא אכתריאל נמלא טל באילין תושבחתא דחכימי ישראל כו' יעויין שם באורך. תראה כמו שכתבתי דהוא המשמש בעת היחוד דמטתו של שלמה וזיווג דחצות לילה יעויין שם. ועיין עוד שם [דף ה, א] ממנו יעויין שם באורך לשונו. וממשלתו בעציון גבר, וידוע דמ"ב מסעות נגד שם מ"ב, וזו נגד אות השניה דשם הויה, היינו גבורה שביסוד, והיא אות ג' שהוא אות הגבורה שבו נברא יום שני דששת ימי בראשית כמו שאיתא בספר יצירה. ולכך נקרא עציון גבר, על שם גבורת ההשפעה בעת הזיווג, כביכול כאיש גבורתו ומתרגמינן כהך תרנגולא, כטעם שלא יהיו מצויים כתרנגולים, ובפרק הניזקין (גיטין נז, א) אתרנגולא ותרנגולתא כו', ובו כח גבורת היסוד.

[י] וזהו על ידי תוקף אהבה דמיין נוקבין מיין דכרין עולין כנגדו, ואז עולה זה הכח הקושר כתרים למעלה ולמטה. והוא סוד עטרות חתנים וכלות, כי בעת יחוד מתוקף אהבה נעשו עטרות, שיהיו המיין נוקבין ומיין דכרין נמשכין מעומק ראשית דכתר הנעלם להיות פריים מושלים באור פנימי ואור מקיף. ועיין עוד שם [דף ז, רע"א] כי הוא המכתיר לכל צבא מרום, היינו כי כל פעולת בני ישראל נותן שפע לכל העולמות מראש ועד סוף, ועל ידי העלאת העטרות חתנים הוא עולה עטרת בכל עלמין ובכל צבא מרום, כי עבודתן פועלת בכל עלמין וכידוע. ועיין עוד שם [דף כא, עמודים ב ג, ודף כו, ד, ודף ל, סוע"ג] ממנו יעויין שם. וזה ענין ישמעאל בני ברכני, כי הברכה הוא ההוספה ורבוי הנעשה על ידי הזיווג, וכמו שדרשו רז"ל בתמורה (טז, א) על פסוק ברך תברכני בפריה ורביה, והאתערותא דלעילא נולד על ידי האתערותא דלתתא, שזה טעם לא זז מחבבה עד שקראה אמי (כמ"ש בשהש"ר), וזהו ברכני. ואמר לו יהי רצון מלפניך כו', היינו שיולד בך הרצון להשפיע ואז היה היחוד הגמור. ועיין בספר שושן סודות [דף נב, סע"ב] ביאור גמרא זו, ועיין עוד שם דבספרי קבלה הגנוזים כתוב זה השם כתריאל והמוסיפין 'א' בראש ירצה כו' עיין שם. ועיין בעשרה מאמרות מאמר אם כל חי (ח"א כט-ל).

אמר המעתיק הנ"ל עד כאן כתוב בכתב יד קדשו על עמוד שני הנזכר ולא נגמר העמוד וכנראה שהכין רבינו הגדול המחבר זי"ע בדעת קדשו להעריך כל שמות המלאכים על סדר הא"ב ולבארם ברוח קדשו אשר הופיע עליו מן השמים. אבל בעוונותנו הרבים לא זכינו להשתמש לאורם ונשאר הנייר חלק שמונה דפים בכרך הזה. ותהלה ושבח לאל יתברך שמו לעד על המעט הכמות ורב האיכות שעלה בידינו מכתב ידי קדשו.

[1] תיקוני זהר תיקון נ"ז: "מטטרון קרא ליה קודשא בריך הוא שמהן סגיאין, לזמנין אתקרי 'מיטטור' בזמנא דממנא על מטרא ולזמנין אתקרי 'פתחון', 'סגרון', 'אטמון', 'אטמון' – בזמנא דאיהו אוטם חובין דישראל, 'סגרון' – בזמנא דסגר תרעין דצלותא, 'פתחון' – בזמנא דפתח תרעא דצלותא, 'פסקון' – בזמנא דפוסק הלכות דמתניתין במתיבתא תתאה, והכי כל שמהן כפום שליחותיה, והכי כל מלאך אשתני שמיה כפום שליחותיה, הדא הוא דכתיב (שופטים יג): למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, וכפום ניסא דעבדין הכי איהו שמייהו".

[2] ברכות ז, א: "תניא, אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא ואמר לי: ישמעאל בני, ברכני! – אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין, ונענע לי בראשו".

[3] מתוך קדושה הנאמרת בתפילת מוסף: "כתר יתנו לך ה' אלקינו מלאכים המוני מעלה, עם עמך ישראל קבוצי מטה".

[4] שבת פח, א: "דרש רבי סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכיון שחטאו ישראל, ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה, ופירקום. שנאמר: ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. אמר רבי חמא ברבי חנינא: בחורב טענו, בחורב פרקו. בחורב טענו – כדאמרן, בחורב פרקו – דכתיב ויתנצלו בני ישראל וגו'. אמר רבי יוחנן: וכולן זכה משה ונטלן, דסמיך ליה ומשה יקח את האהל. אמר ריש לקיש: עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לנו, שנאמר: ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם – שמחה שמעולם על ראשם".

[5] תנחומא בראשית א: "מעשה ברבי אבהו כשהיה מסתלק מן העולם הראה לו הקב"ה שלש עשרה נהרי אפרסמון, התחיל לומר בשעת מיתה לתלמידיו: אשריכם עוסקי התורה. אמרו לו: רבינו מה ראית? אמר להם: שלש עשרה נהרי אפרסמון נתן לי הקב"ה בשכר תורתי. התחיל לומר: ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי, אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי".

[6] חוות יאיר שם מבאר מחלוקת בין ר' זירא שדרכו בעבודת ה' היתה בסיגופים, לבין רבי אבהו שאמר על הנזיר חוטא, ועל פי זה מסביר את דברי ר' אבהו כאן.

[7] מהרש"א בחדושי אגדות ברכות ז, א: "אכתריאל וכו' – בעלי הסוד כתבו, שהוא רומז לכתר עליון, וה'א' שלפניו מורה על אין סוף אשר משם הבריכה העליונה שופעת טל לברכה, וא-ל י-ה ה' צב-אות שמותיו הקדושים על שם מדותיו, ושם הרחמים באמצע, וזה שאמר שיכבשו רחמיך על מדותיך, דהיינו שיכבשו מדת הרחמים על כעסך, ויגולו כו' על שאר המדות".