התורה כותבת (דברים ט"ז, י"ט): "לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם" וחכמים מדייקים את משמעות ושמועת הפסוק בגמרא במסכת כתובות (דף ק"ה עמוד א') שהתורה לא באה לדייק על ההבדל בין חכמים לטיפשים אלא שברור שגם לטיפשים ורשעים הכסף מעוור את הראיה אלא שאם לוקחים שוחד כשוחד ודווקא כשוחד ולא כשכר בטלה או במקרה של פשרה על שכר הדיון עד להגעה לפשרה אז לא יסיים ימיו בלא הטיית הדין או שיראה דברים בצורה עקומה.
יש כמה סוגים של הנאה, הנאה ממונית של עולם הזה ויש גם הנאה רוחנית. אדם יכול ללמוד רעיון רוחני והרעיון הזה ישמש כשכר על ידי נותן הרעיון וממילא הרעיון יצמיח פירות בעולמו של המקבל. כמו ששוחד כספי מעוור כך גם שוחד רוחני. הדבר עוד יותר קשה כאשר מדובר על המרחק שבין תורת ה"סוד" לבית תורה הנגלה.
אפשר לחלק את העולם למספר מישורים ומערכות. בכל אחת מהמערכות הללו פועלים החכמים ומלמדים את "העם". המטרה הכללית כקבוצה היא שמי ששרוי בעולם תורני מסויים ילמד בחינם את שאר ישראל את חלקי התורה שהוא שרוי בהם. הרמב"ם מדבר על הנושא של לימוד תורה בחינם שכמו שהקב"ה נתן לנו את התורה בחינם כך אנחנו מצווים ללמד איש את אחיו בחינם. וחכמים חילקו את הנושא למספר חלקים וביניהם את הפשט והדרש.
ברור לחכמים שלא מדובר על חובת הלימוד בחינם גם את הדרש מצד הציווי אלא אך ורק אם אין בכך הפסד למלמד. ברגע שיש הפסד למלמד צריך לשקול את כל הנושא מחדש בכלים אחרים לגמרי מאשר מה שאנחנו רגילים. לדוגמא אחד מהנושאים המדוברים הוא שאם יש שני מלמדים וצריך לבחור אחד מהם בשביל ללמד את הילדים בוחרים את זה שיותר מוכשר אבל אם הוא מוכשר בלימוד אבל לא מוכשר בשמירה על הילדים אז יש עדיפות לזה שיודע לשמור יותר טוב על הילדים מאשר לזה שיודע ללמד יותר טוב. כמובן שאם אפשר לקחת בשכר מורה אחד ושומר אחד יכולה להיות עדיפות לקחת שני אנשים על פני אחד כדי שהמורה יהיה פנוי יותר ללימוד וממילא יוכל למלא את תפקידו יותר טוב. הבעיה שצצה עם זה היא שאז המורה מקבל רק שכר בטלה ולא שכר שמירה. אבל כבר מקובל היום בכל העולם שמורה מקבל שכר ולא רק על בטלה אלא על ההשקעה שלו מחוץ לשעות הלימוד בנושאים שאותם הוא מלמד. הבטלה שלו היא הרבה יותר מאשר רק על הזמן שהוא מלמד אלא על הזמן שהוא משקיע כדי להיות שרוי בעולם ובתחום ההוראה. ואם לרגע נחשוב נראה שאם היה עוסק בתחום אחר היה הרבה יותר מוכשר מהאחרים ולכן שכר הבטלה שלו הוא צריך להיות יותר גבוה מאשר חישוב מאד פשוט של בטלה ממלאכה.
חשוב מאד להבין שכל תלמיד חכם ששרוי בתוך עולם מסוים ישקף את התורה שלו על פי העולם שהוא שרוי בו. לכן יש חשש מאד גבוה שמי ששרוי בעולם של "סוד" ולא בעולם של "פשט" יכול לסכן את הילד. איך? הלימוד וההוראה של תחום הסוד תוך כדי שמירה על התלמיד צריך להתבצע בכלים שמתאימים לילדים ולא למבוגרים. צריך להעלים מהתלמיד את הסיכון שבעולם הסוד ולכן נוהגים לרוב לעסוק בנושאים פשוטים שמכילים בתוכם גם תחום של סוד כך שבהמשך הדרך יוכל התלמיד בעזרת כלים להבין גם את תורת ה"סוד" אבל חשוב להבין שגם זה יכול להיות מסוכן לתלמיד. שבמקום ללמוד דברים שיחיו ילדים הוא לומד דברים שלא יסייעו לו בחיים. הרי, מי מתעסק בסוד והסתרה? אדם שרוצה או צריך להסתיר מפני מישהו משהו ולא להוציא את הסוד לאוייבים. רוב בני האדם לא צריכים להסתיר משהו מפני מישהו ברובד הפשוט. ברגע שקצת מתבגרים לומדים שצריך להסתיר דברים מסויימים ובעזרת הכלים המתאימים לכל גיל לומדים איך להסתיר ומנגד לגלות. אחת מהתכונות שיש לממזר היא שהוא יודע גם להסתיר ולסובב אנשים. כל עוד ה"ממזרות" של הממזר תחת רסן וידועה לו ולאחרים אין בכך בעיה אבל כאשר הוא נפגש עם דמויות שלא מכירות אותו עלול להווצר משהו נורא.
אמר לי תלמיד חכם: "ממזר יכול להיות ראש ישיבה", רגע אבל אם אני רוצה שהבין שלי לא ילמד מממזר? מה עושים?
התשובה שאני מאמין שהיא הנכונה ביותר היא להסביר לבן שעדיף שילמד אצל אנשים ישרים יותר.
אחד מכללי הגמרא היא שאין הלכה כרבי מאיר. אבל נניח יש חכם כמו רבי מאיר והבן רוצה ללמוד אצלו, מה התרופה? נניח ששולחים את הילד ללמוד אצל אחד כזה מה אפשר לעשות כדי לשמור על הילד?
יש כאלה שמאמינים בקמיעות אבל אני מאמין בשמירה על קשר ואהבה. אחת הדרכים שהקב"ה נתן לנו כדי שנוכל לשמור על קשר איתו זו התפילה. בעיקרון גם קמיע מתקבל על הדעת אם כי לכל קמיע יש מחיר ועלות ביחס לתוצאה ולתוצר שהוא נותן. היום אנחנו משתמשים פחות במונח "קמיע" אלא יותר במונח "כלי" וחשוב שהמורה ידע לתת לתלמידים שלו את הכלים הטובים ביותר להתמודדויות בעולם האמיתי מול הרבה דברים. אם תשאל הורה מה הוא רוצה לתת לילד שלו אז בדרך כלל הם יענו שהם "רוצים את הטוב ביותר" ולא בהכרח מה שמתאים לתלמיד אחד מתאים לתלמיד אחר. לכן גם חכמים קובעים דרך ל"נורמה" שהיא לימוד פשט ואז לימוד רמז דרש וסוד. אם כי בימינו צריך להתמקד במה שטוב לתלמיד בטווח הארוך. ייתכן מאד שלימוד סוד אחד או שניים יהיה טוב לתלמיד אחד כדרך הש"ס ואילו לתלמיד אחר יהיה צורך בהרבה שפע אורות של סוד. אי אפשר לקבוע דרך אחת לכולם אבל צריך לקבוע דרך בטוחה לרוב התלמידים.
בנקודה הזאת אני ממליץ מאד לשחק משחקים כמו טליסמן או מבוכים ודרקונים וכן משחקים אחרים שמכילים את הרעיונות מעולם הקמיעות כדי שהתלמיד יוכל להבין את הרעיונות שגלומים במשחק.
ומתחילים בשאלה: האם מתחילים קודם לשחק או קודם לומדים?