שלוש המתנות מאליהו הנביא
(המקור)
סיפור עם מפי יהודי טנג'יר (מרוקו)
פעם אחת שמע אליהו הנביא שיחתם של שלושה אנשים, שהיו מביעים משאלות-ליבם זה באוזניו של זה.
אמר האחד:- בעושר טמון האושר. אילו נתעשרתי, הייתי מסייע במצוות: משיא בני עניים ודואג ליתומים וּמְסַיֵיעַ לכל נצרך.
אמר השני:- אין דבר טוב מן החוכמה. אילו חָכַמתי, הייתי מקים בתי ספר ובתי-אולפנא ומלמד חינם את בני האביונים, שאין בידם לשלם.
אמר השלישי:- ואני, – אישה טובה אני מבקש.
פנה אליהו הנביא לראשון ואמר:- ואם תתמלא משאלתך, האם תעמוד בדיבורך ?
ענה זה ואמר:-בוודאי.
נתן לו אליהו הנביא אגורה.
תמה זה ושאל:- ומה אעשה בה ?
אמר לו אליהו:- שים אותה במגירה, שבה אתה נוהג לטמון את כספך
פנה אליהו הנביא לאיש השני ושאל:- ואתה, אם יעלה מבוקשך בידך, האמנם תעשה כפי שאמרת ?
אמר לו:- וודאי וודאי.
נתן לו אליהו הנביא דף כתוב פנים ואחור.
תמה ושאל:- ומה אעשה בזה הדף?
אמר לו אליהו:- שים אותו תחת הכר אשר למראשותיך.
נפנה אליהו לאיש השלישי ושאל:- ואתה, מה רצית?
אמר לו:- אשת חיל ביקשתי.
– גש לבית הזה – אמר אליהו – ובקש את ידה של הנערה התמה המתגוררת בו.
אמר ונעלם. הרגיש האיש מעין דגדוג בכף ידו; פְתחהּ ומצא בה טבעת.
* * *
למחרת התעורר הראשון, פתח את המגירה ומצא אותה מלאה כסף וזהב. התחיל מחלק נדבות ועושה מעשי-צדקה. עד מהרה נתעייף מן הצדקה ונסחף אחרי ההנאות. נשתכחה ממנו הבטחתו וחדל.
הרים השני ראשו מן הכר – והנה הוא חכם. בנה בתי ספר וקיבל תלמידים הרבה, עד שעשה לו שם בכל הארץ. החל מקבל בני טובים בלבד ואת בני העניים היה פוטר ב"אין מקום".
והשלישי נשא אותה נערה לאישה והקים עמה בית בישראל.
* * *
פעם אחת אמר אליהו הנביא בליבו: אלכה נא ואראה, אם מקיימים הללו את הבטחותיהם.
מה עשה ? התחפש כעני, בא אל פתח ביתו של הראשון ודפק בדלת. יצא משרת והושיט לו אגורה. אמר לו אליהו:- אמור לאדונך: עני אחד מבקש לחוג את החג על שולחנך. ציווה בעל הבית על המשרת לגרש את הֶעָנִי מעל פניו. אמר לו אליהו:- אמור לאדונך: לא אלך עד שיחזיר לי אותה אגורה, שנתתי לו פעם. שאל בעל הבית ברוגזה:- איזו אגורה היא זו והיכן אמצאנה
לו עכשיו ?! אמר לו אליהו:- במגירה שבה טמון כספך, שם היא.
נטל אליהו את אגורת המזל, לחש עליה לחישה והלך אל בית הֶחכם. בדרך לקח עמו ילד לבוש בלויים. הקיש בדלת. יצא המשרת. אמר לו אליהו:- אמור לאדונך: מבקש אני שתקבל את הילד הזה לבית הספר. קרא החכם מתוך הבית ואמר:- שאל אותו, אם יש בידו לשלם. אמר לו אליהו:- עני הילד בממון אך עשיר בשכל טוב. ענה הֶחכם בקול גדול:- בית הספר שלנו כבר מלא ואין בו מקום.
אמר אליהו למשרת:- לך ואמור לו, לאדונך, שיחזיר לי את הדף שקיבל ממני. אמר זה:- וכי מניין יימָצא לי הדף ההוא ? ענה אליהו ואמר:- מתחת לכר תמצא אותו. נטל אליהו את דף המזל, לחש עליו לחישה והלך אל השלישי. בדרכו התחפש לֶעני שבעניים, קרוע ובלוי ומלוכלך בבוץ ונוטף מים. הגיע אל הבית והקיש בדלת. יצאה האישה, הטבעת על אצבעה, וראתה אותו במצבו.
-היכנס, היכנס נא – קראה – עוד מעט ישוב בעלי.
– אבל אני מלוכלך ורטוב – אמר כמתנצל – ועלול אני ללכלך את כל ביתך.
– אין דבר, מהר והיכנס; ואל תאמר מאומה. תתרחץ ותאכל ואחר תדבר. מַכִּירה אני בך שאתה רעב. התקינה לו האישה אמבט חם והוציאה אליו מבגדי בעלה וערכה את השולחן לכבודו.
– והיכן בעלך ? – שאל בטרם יסעד.
– בעבודה – ענתה לו.
– אם כן, נחכה עד שובו ונסעד יחדיו.
– לא! – התעקשה – שב אתה וסעד את לבך; ובבואו תארח לו לשיחה.
אכל אליהו ושתה. אמר לה :- רוצה אני לנוח מעט. פתחה האישה את חֲדָר השינה לפניו והִציעה לו את המיטה ויצאה על בהונות רגליה מן הבית.
כאשר חזר בעלה הביתה, שאל אותה בתימהון:- מה את עושה בחוץ, עומדת כעני בפתח ? מדוע אינך בפנים ?
ענתה לו ואמרה:- בא אלינו פלוני אלמוני, קרוע ובלוי ורעב. הכנסתיו הביתה, רחצתיו, הלבשתיו והאכלתיו. ואחר כך ביקש לישון.
אמר לה:- ברוך האל, שהעניק לי אשת-חיל מרבה במצוות ובמעשים טובים.
שמע אליהו הנביא, בְּשכבו על מיטתו, את כל הדברים האלה. יצא אל בני הזוג ואמר להם:- ברוכה תהיי אישה טובה, וברוך תהיה גם אתה, שביקשת לך אשת-חיל במקום לבקש ממון וחכמה. מעתה יהיו בידיך גם ממון וגם חכמה. אני אליהו הנביא המברך אתכם.
אמר ונעלם.