זוהר פרשת תזריע דף מד עמוד ב', (חלק ג דף מה/א)
חלק ממאמר: גוזל אביו ואמו
מט) תַּמָּן תָּנֵינָן, כָּל הַנֶּהנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה, כְּאִלּוּ גּוֹזֵל לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְגוֹ'. כָּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּלָל דָּא, אִיהוּ אִינְתּוּ. מַאן דְּאִתְדַּבָּק בְּאִנְתּוּ לְמֵהֱנֵי מִנָּהּ, וְאַף עַל גַּב, דְּאִיהִי פְּנוּיָה, וְאַהֲנֵי מִנָּהּ בְּלָא בְּרָכָה, כְּאִלּוּ גּוֹזֵל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּזִוּוּגָא דִּלְהוֹן, בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת הוּא. וּמַה עַל פְּנוּיָה כַּךְ, מַאן דְּיִתְדְּבַּק בְּאִנְתּוּ דְּאָחֳרָא, דְּקָאִים כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, בְּזִוּוּגָא דְּז' בְּרָכוֹת, עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה. (משלי כח) חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית, דָּא יָרָבְעָם, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ, וְאֹמֵר אֵין פָּשַׁע דְּאָמַר הָא פְּנוּיָה הִיא, אֲמַאי אָסוּר. בְּגִין דָּא גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ הֲוִי. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּחָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית. מַאן הוּא אִישׁ מַשְׁחִית. דְּפָגִים דִּיּוּקְנָא וְתִקּוּנָא דִּלְעֵילָּא. כָּל שֶׁכֵּן מַאן דְּחָמִיד לְאִנְתּוּ דְּחַבְרֵיהּ לְאִתְדַּבְּקָא (ס"א ואתדבק בה) בָּהּ, (דף מ"ה ע"א) דְּפָגִים יַתִּיר. וְעַל דָּא אִתְפְּגִים הוּא לְעָלְמִין. אִישׁ מַשְׁחִית, דְּפָגִים לְעֵילָּא, וּפָגִים לְתַתָּא, וּפָגִים לְנַפְשֵׁיהּ, דִּכְתִּיב מַשְׁחִית, וּכְתִיב, (משלי ו) מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה.
[שָׁם שָׁנִינוּ, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְרָכָה, כְּאִלּוּ גּוֹזֵל אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְגוֹ'. כָּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּלָל זֶה הוּא הָאִשָּׁה. מִי שֶׁנִּדְבָּק בְּאִשָּׁה לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה, וְאַף עַל גַּב שֶׁהִיא פְּנוּיָה, וְנֶהֱנֶה מִמֶּנָּה בְּלֹא בְרָכָה, כְּאִלּוּ גּוֹזֵל אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַזִּוּוּג שֶׁלָּהֶם הוּא בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת. וּמָה עַל פְּנוּיָה כָּךְ – מִי שֶׁנִּדְבָּק בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁל אַחֵר, שֶׁעוֹמֵד כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, בְּזִוּוּג שֶׁל שֶׁבַע בְּרָכוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית – זֶה יָרָבְעָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, וְאֹמֵר אֵין פָּשַׁע, שֶׁאוֹמֵר הִנֵּה הִיא פְּנוּיָה, לָמָּה אָסוּר? מִשּׁוּם זֶה הוּא גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁחָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית. מִי הוּא אִישׁ מַשְׁחִית? שֶׁפּוֹגֵם הַדְּמוּת וְהַתִּקּוּן שֶׁל מַעְלָה. כָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁחוֹמֵד אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ לְהִדָּבֵק (ונדבק בה) עִמָּהּ, שֶׁפּוֹגֵם יוֹתֵר, וְעַל זֶה הוּא נִפְגָּם לְעוֹלָמִים. אִישׁ מַשְׁחִית – שֶׁפּוֹגֵם לְמַעְלָה, וּפוֹגֵם לְמַטָּה, וּפוֹגֵם אֶת נַפְשׁוֹ, שֶׁכָּתוּב מַשְׁחִית, וְכָתוּב (משלי ו) מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה.]