אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִילְמָלֵא לֹא נִיתְּנָה תּוֹרָה, הָיִינוּ לְמֵידִין צְנִיעוּת מֵחָתוּל, וְגָזֵל מִנְּמָלָה, וַעֲרָיוֹת מִיּוֹנָה. דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִתַּרְנְגוֹל — שֶׁמְּפַיֵּיס וְאַחַר כָּךְ בּוֹעֵל. וּמַאי מְפַיֵּיס לַהּ? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, הָכִי קָאָמַר לַהּ: זָבֵינְנָא לִיךְ זִיגָא דְּמָטוּ לִיךְ עַד כַּרְעָיךְ, לְבָתַר הָכִי אָמַר לַהּ: לִישְׁמַטְתֵּיהּ לְכַרְבַּלְתֵּיהּ דְּהָהוּא תַּרְנְגוֹלָא אִי אִית לֵיהּ וְלָא זָבֵינְנָא לִיךְ.
שטיינזלץ:
וכעין זה אמר ר' יוחנן: אילמלא [גם אם] לא ניתנה תורה, בכל זאת היינו למידין צניעות מחתול שמכסה את צואתו, וגזל מנמלה שאינה לוקחת חיטה מנמלה אחרת, ועריות מיונה שבני הזוג נאמנים זה לזה. ומעירים: דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל, ומאי [ובמה] מפייס אותה את התרנגולת? אמר רב יהודה אמר רב מתנועותיו לפני הבעילה נראה כאילו הכי קאמר [כך אומר הוא] לה לתרנגולת: זביננא ליך זיגא דמטו ליך עד כרעיך [אקנה לך מעיל שיגיע לך עד הרגלים], לבתר הכי [לאחר הבעילה כך] אמר לה: לישמטתיה לכרבלתיה דההוא תרנגולא אי אית ליה ולא זביננא ליך [תשמט כרבלתו של תרנגול זה אם יש לי כסף ולא אקנה לך] אלא שאין בידו כסף לשם כך.
וכן אפשר גם ללמוד מדרקון או מהרבה חיות או בהמות אחרות וכן ממיטולוגיות וסיפורי עם רבים. אבל השאלה המעשית היא: מאיפה ראוי ללמוד?
התשובה הכללית על כך היא שאדם צריך לשאול את עצמו: באיזה כלים אני רוצה ללמד וכן באיזה ומאיזה כלים אני רוצה ללמוד?
עם כל גדולתו של הקב"ה במעשה בריאת העולם עדיין יש כלים שהקב"ה נתן לבני אדם שהם יותר יותר נקיים ומסודרים ומובנים מאשר מעשיות חתול וכלב ולכן ראוי יותר להשתמש בהם. אם נדמה את זה לנושא הכלים בכלל, באיזה כלי אדם ישמח להכין אוכל? האם יעדיף להכין אוכל על מדורה או כלי כירה חשמלית שכמות תוצרי הלוואי ממנה הרבה יותר נמוכה? ברור לאדם בן זמנינו שיש עדיפות לשימוש בכירה נקיה בין אם גז או חשמלית לעומת אש. וכמובן שיש מאכלים שבני אדם אוהבים יותר להכין על אש פחמים או על עשן אבל מלבד מקרים מאד מיוחדים רוב בני האדם מעדיפים להכין את האוכל היום יומי שלהם בצורה נקיה.