תענית כ״ד ב

רַב יְהוּדָה חֲזָא הָנְהוּ בֵּי תְרֵי דַּהֲווֹ קָא פָּרְצִי בְּרִיפְתָּא, אֲמַר: שְׁמַע מִינַּהּ אִיכָּא שִׂבְעָא בְּעָלְמָא, יְהֵיב עֵינֵיהּ — הֲוָה כַּפְנָא. אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב כָּהֲנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נְחוּנְיָא שַׁמָּעֵיהּ: מָר דִּשְׁכִיחַ קַמֵּיהּ, נִיעַשְּׂיֵיהּ דְּלִיפּוֹק בְּפִתְחָא דְּסָמוּךְ לְשׁוּקָא. עַשְּׂיֵיהּ וּנְפַק לְשׁוּקָא, חֲזָא כִּנּוּפְיָא, אֲמַר לְהוּ: מַאי הַאי? אֲמַרוּ לֵיהּ: אַכּוּסְפָּא דְתַמְרֵי קָיְימִי דְּקָא מִזְדַּבַּן. אֲמַר: שְׁמַע מִינַּהּ כַּפְנָא בְּעָלְמָא, אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: שְׁלוֹף לִי מְסָאנַיי. שְׁלַף לֵיהּ חַד מְסָאנָא וַאֲתָא מִיטְרָא.

שטיינזלץ

א ובענין כוח תפילתו של רב יהודה מסופר: רב יהודה חזא הנהו בי תרי דהוו קא פרצי בריפתא [ראה שני אנשים שהיו מזלזלים בלחם], שהיו זורקים לחם מאחד לשני, אמר: שמע מינה איכא שבעא בעלמא [מכאן נראה שיש שובע בעולם] שאנשים נוהגים כך בלחם, יהיב עיניה [נתן עיניו] והקפיד על כך — הוה כפנא [ונהיה רעב]. אמרו ליה רבנן [לו חכמים] לרב כהנא בריה [בנו] של רב נחוניא שמעיה [שמשו] של רב יהודה: מר דשכיח קמיה, ניעשייה דליפוק בפתחא דסמוך לשוקא [אדוני שמצוי לפניו, לפני רב יהודה, יכפה עליו שיצא בפתח סמוך לשוק] שיראה בעיניו את הרעב בעולם. עשייה ונפק לשוקא, חזא כנופיא [כפה אותו ויצא לשוק, ראה קבוצה של אנשים], אמר להו [להם]: מאי האי [מה זה] שאתם מתקבצים יחד? אמרו ליה [לו]: אכוספא דתמרי קיימי דקא מזדבן [על כלי של תמרים אנחנו עומדים, שמוכרים אותם עכשיו]. אמר: אם קבוצה גדולה של אנשים עומדים סביב כלי אחד של תמרים לקנותו לאכילה, שמע מינה כפנא בעלמא [מכאן שרעב בעולם], אמר ליה לשמעיה [לו לשמשו]: שלוף לי מסאניי [חלוץ לי את נעליי] לאות צער, שרצוני להתענות על כך. שלף ליה חד מסאנא ואתא מיטרא [חלץ לו נעל אחת ובא גשם], כי מטא למישלף אחרינא [כאשר בא לחלוץ את השניה] אתא [בא] אליהו ואמר ליה [לו]: אמר הקדוש ברוך הוא עכשיו: אי שלפת אחרינא [אם חולץ אתה נעל אחרת] — מחריבנא לעלמא [מחריב אני את העולם], שלא יהא לך כל צער בו.