רוב תלמידי הישיבה לא ממש לוקחים בחשבון את זה שיש להם תקופה מסויימת של לימוד בבית המדרש ולאחר מכן הם יוצאים לחיים. למען האמת הגישה החינוכית של עולם הישיבות הוא לא להציף את זה מול התלמיד בשלבים הראשונים של הלימוד. זה מאד נכון לטעמי שלא לחשוף למשל ילדים או צעירים למורכבויות החיים כאשר אין להם את הכלים להתמודד איתם מבלי להכנס לחרדה.
אני כבר לא צעיר כמו שהייתי בעבר אם כי כבר מגיל צעיר אמרו לי שאני מתנהג כמו זקן בן 70 פלוס ובאמת הרבה מאד מהחברים שלי הם המבוגרים יותר. וכשנמצאים עם מבוגרים רואים מה ההבדל בין "מודל" או "תבנית" בית המדרש לבין תבניות ודפוסים אחרים לעולמו הפנימי של האדם.
בגיל צעיר כאשר האדם ללא מטען כבד הוא יכול עדיין לבנות את נפשו ורוחו ולהכין אותה לקראת שלבים יותר מתקדמים בהמשך החיים. והמטרה של מודל בית המדרש בתהליך הלימוד של האדם הוא להכיר את עצמך ואת הסביבה ולדעת איך למזג בין השניים. יש מקום לבית המדרש בכל דור ודור מכיוון שכל דור ודור שונה מקודמו ותמיד צריך הצעיר ללמוד ולהכיר את עצמו ואת הסביבה.
בעם ישראל יש לנו את המשנה ואת הגמרא שהם כלים להכיר את מסורת בית המדרש ועולם הלימוד. יש שוני בין אדם שכל הזמן מחדש לעומת אדם שלומד על בסיס העבר. מי שכל הזמן מחדש ולא לומד מהעבר בכלל הוא "חוקר" ובדרך כלל המרחק שהוא יוכל להגיע הוא מאד קצר ביחס לקבוצה שלימה. לא רק מבחינת ההישגים שהם משניים אלא באיכות ההישג.
שאלת ה"טמא" מול "טהור" היא שאלה תמידית שתמיד יהיה ניתן לדון עליה ולכן כל הכרעה בנושא היא "זמנית" וניתנת להפרכה ורואים את זה לפי הדיון בגמרא על כך שאדם צריך לשמור רשימות של אכילת דבר איסור או דבר טומאה כדי שאם יעלה בית דין שישנה את הדין והם יכריעו שעל כמות של חלב שהוא אכל נניח בטעות הוא צריך להתחייב בקורבן אז שידע שהוא צריך להקריב קורבן.
יש הישג מסויים שצריך להשיג מבית המדרש והוא שהאדם יהיה "מוכן ומבוסס" לחיים של בית מדרש "עצמאי".
אם היה אפשר להגיד שאדם הוא "מחשב" אז יש נושא שהיום מאד פופלרי שנקרא "בינה מלאכותית" שעל ידי תהליך "לימוד" של המחשב בכל מיני חכמות הוא ידע ליישם כל מיני דברים. אז אל מול ה"בינה המלאכותית" עומד מול "בית המדרש" במובן מסויים. בית המדרש מלמד את התלמיד שהעולם רחב מיני ים ושיש הרבה סוגיות שמחשב פשוט(נגד מתוכנת) לא מסוגל להתמודד איתן מכל מיני סיבות. החכמה הגדולה היא לא להגיע לירח אם כי גם זאת גדולה ואין לזלזל בה אבל החכמה הגדולה יותר הוא תהליך ה"הורשה" והמשמעות בפועל היא שגם אם תהליך הלמידה יהיה יותר איטי מאשר בעולם המדע והמחקר עדיין האיכות של הלימוד בהורשה היא הרבה יותר גבוהה. העובדה הפשוטה שלא ניתן לבנות בית מדרש על ידי אדם אחד בודד אלא רק על ידי שיתוף פעולה מראה גם את העוצמה הבסיסית והסגולית שיש בבית המדרש. משאבי החשיבה והרגש שיש לאדם בודד הם מאד מצומצמים ביחס לנניח 20 אנשים. כאשר קבוצה של 10 אנשים לומדת ביחד כקבוצה גם אם לא הגיעו למסקנה אחידה עדיין תהליך הלימוד תורם כשלעצמו.
הבאתי את סוגיית תנורו של עכנאי בתור דוגמא. האם המטרה מלימוד הסוגיה היא להגיע למסקנה הלכתית מעשית כמו האם הכלי טהור או טמא? ברור שלא. טהור וטמא הוא דבר תלוי מציאות ולכן לא ניתן להכריע מראש וצריך להתייעץ עם חכם או כוהן. הבעיה המרכזית אצל תלמידים צעירים היא שהם לא מצליחים להבין בכוחות עצמם ש"חכם" ו"כוהן" ו "פוסק" הן דמויות להבדיל אלף אלפי הבדלות אבל כמו במשחקי מבוכים ודרקונים שיש בהם קוסם, לוחם, מכשף ועוד דמויות אחרות רבות.
כאשר תלמיד רואה איך בית מדרש מתנהל הוא לאט לאט מתחיל להבין שבית המדרש של חכמים מול רבי אליעזר נראה קצת שונה מהתפיסה שהוא תפס מלכתחילה וממילא צריך להחיות את "בית המדרש". בית המדרש הוא לא נחלת העבר והאקדמיה היא לא נחלת העתיד. אלו "שני אורים" שכל אחד מהם קיים מבריאת העולם. אחרי שאדם חווה את בית המדרש הוא יצא ידי חובתו בשלב מסויים של תלמוד תורה תוך כדי ניסיון ואז הוא יכול להגיע לבחירה אמיתית כאשר ייתקל עם "בית מדרש" אחרים מאשר מה שהוא כבר מכיר. אבל לפחות בית מדרש אחד שלם יש לו בידו כך שהוא לא "עני" ולעומת עמים אחרים שלהם יש בתי עבודה זרה שמלאים בטומאה (דבר לא טהור) היהודי יכול עכשיו להסתכל לרגע ולחשוב, רגע, נניח שהילד שלי ישאל אותי שאלה בענייני העולם או יהדות או כל נושא שהוא, האם אני אהיה "פוסק" ומכריע בשבילו? האם הוא צריך כרגע הכרעה או שהוא צריך שאקשיב לו?
אפשר להגיע למצב הזה גם על ידי חכמה אבל הדרך היותר "גדולה" היא דרך בית המדרש.
חשוב מאד לדעת שיש כמה דמויות שהתורה כבר מלמדת אותנו: משה לעומת בלעם וכן פרעה לעומת יעקב ועם ישראל בכלל.
כמובן שצריך כל אדם לדעת שגם אם לו מתאים דבר מסויים ובית מדרש מסויים לא לכל אחד מתאים אותו בית המדרש. לדוגמא את אדם אחד מחייה בית מדרש פלפלני ואחר בית מדרש קופצני ולעומת זאת לאחר בית המדרש המדעי או האוניברסיטאי מתאים יותר.
בית המדרש צריך לתת לאדם את מה שטוב לו. בתקופה שלנו בית המדרש הוא גם זמן של איכות ופינוק שמתוך שלווה ושמחה התורה נכנסת בלב ומשתרשת. אחרי הרבה שנות גלות עם ישראל מלמד את העולם שבית המדרש של עם ישראל הוא המתקדם ביותר. עצם זה שעם ישראל חזר לארצו ושמר על תורתו מוכיח גם את גדולת התורה וממילא גם על נותן התורה. ז"א שגם אם למישהו היה ספק בעבר היום ברור שאת התורה נתן הקב"ה.
כמובן שלכל דבר יהיו מתנגדים וצריך לדעת איך להתייחס אליהם, חשוב לי להדגיש שלא לכל מתנגד צריך לתת כבוד אם כי היום אנחנו סלחנים מאד וגם מה שהתורה אוסרת אנחנו מוצאים פתחים להתיר בחכמה למקרים מסויימים מאד.
כמו שיש שלבי התקדמות בהכרות של שפה כך אפשר להתייחס לבית המדרש, יש הרבה דוגמאות בבית המדרש וככל שיש יותר דוגמאות כך ממילא אפשר יותר להבין את הנושא אם כי מידי פעם זה יכול לבלבל אבל יש מקום גם לבקיאות וגם לעיון או ללימוד בגרסא ללא העמקה וכן ללימוד עם העמקה ברמות שונות ויש גם חשיבות מאד מיוחדת לקריאה ללא הבנה "כמו תוכי" אם כי האידאל הוא שלא רק לעסוק בדברים כמו "תוכי" בנוסף לכל זה חשוב להבין שיש הבדל בין יכולות הניתוח של אדם אחד לאחר, למשל אדם מבוגר ומנוסה בעולם הלימוד מבין דברים מסויימים תוך זמן קצר לעומת אדם צעיר שלוקח לו הרבה יותר זמן כך שיכול להיות שלאדם צעיר נראה שהאדם המבוגר קורא כמו "תוכי" אבל בפועל הוא לומד ומספיק ללמוד בקצב מאד מהיר שאדם צעיר לא מסוגל לתפוס אם זה מכיוון שהוא מכיר את הנושא או את הטקסט או אם בגלל שיכולות הלימוד שלו הרבה יותר מפותחות מאדם צעיר.
אז, איך לוקחים את סיפור של תנורו של עכנאי וממחישים אותו כמו בסוג של "תאטרון פלייבק"?
צריך לדעת איך לספר סיפורים כך שהשומע ירותק לסיפור ויקבל חוויה מאד עשירה ומשמעותית ביחס לנשמתו האישית.