אנשים של צורה – הדור הבא טכנולוגיה

לפני שנים עבד במוקד בחור מאד נחמד ונמרץ ודיברנו על הנושא הבא דווקא בהקשר לעולם המכירות.
איך ראוי להפרד ממישהו (ספיציפית באיך לסיים שיחת שירות או מכירה)?

במסכת מועד קטן דף ט' עמוד א'

רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן עַסְמַיי וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים תָּנוּ פָּרָשַׁת נְדָרִים בֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, אִיפְּטוּר מִינֵּיהּ בְּאוּרְתָּא. לְצַפְרָא הֲדוּר וְקָא מִפַּטְרִי מִינֵּיהּ. אֲמַר לְהוּ: וְלָאו אִיפַּטְרִיתוּ מִינַּי בְּאוּרְתָּא? אֲמַרוּ לֵיהּ: לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּינוּ תַּלְמִיד שֶׁנִּפְטָר מֵרַבּוֹ וְלָן בְּאוֹתָהּ הָעִיר, צָרִיךְ לִיפָּטֵר מִמֶּנּוּ פַּעַם אַחֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ״, וּכְתִיב: ״וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שִׁלַּח אֶת הָעָם״! אֶלָּא, מִכָּאן לְתַלְמִיד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ וְלָן בְּאוֹתָהּ הָעִיר, צָרִיךְ לִיפָּטֵר מִמֶּנּוּ פַּעַם אַחֶרֶת. אֲמַר לֵיהּ לִבְרֵיהּ: בְּנֵי אָדָם הַלָּלוּ אֲנָשִׁים שֶׁל צוּרָה הֵם, זִיל גַּבֵּיהוֹן דְּלִיבָרְכוּךְ. אֲזַל, אַשְׁכְּחִינְהוּ דְּקָא רָמוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי. כְּתִיב: ״פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ וְכׇל דְּרָכֶיךָ יִכּוֹנוּ״, וּכְתִיב: ״אוֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס״. לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּמִצְוָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים,

עמוד ב'

כָּאן בְּמִצְוָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים. הֲדַר יָתְבִי וְקָא מִבְּעֵי לְהוּ, כְּתִיב: ״יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכׇל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ״ — הָא חֶפְצֵי שָׁמַיִם יִשְׁווּ בָהּ, וּכְתִיב: ״כׇּל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ״ — דַּאֲפִילּוּ חֶפְצֵי שָׁמַיִם לֹא יִשְׁווּ בָהּ! כָּאן בְּמִצְוָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים, כָּאן בְּמִצְוָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים. אֲמַרוּ לֵיהּ: מַאי בָּעֵית הָכָא? אֲמַר לְהוּ, דַּאֲמַר לִי אַבָּא: זִיל גַּבַּיְיהוּ דְּלִיבָרְכוּךְ. אֲמַרוּ לֵיהּ: יְהֵא רַעֲוָא דְּתִזְרַע וְלָא תֶּחְצַד, תְּעַיֵּיל וְלָא תַּיפֵּוק, תַּיפֵּוק וְלָא תְּעַיֵּיל, לִיחְרוֹב בֵּיתָךְ וְלִיתּוֹב אוּשְׁפִּיזָךְ, לִבַּלְבַּל פָּתוּרָךְ, וְלָא תִּחְזֵי שַׁתָּא חַדְתָּא. כִּי אֲתָא לְגַבֵּי אֲבוּהּ, אֲמַר לֵיהּ: לָא מִבַּעְיָא דְּבָרוֹכֵי לָא בָּירְכֻן אֲבָל צַעוֹרֵי צַעֲורֻן. אֲמַר לֵיהּ: מַאי אֲמַרוּ לָךְ? הָכִי וְהָכִי אֲמַרוּ לִי. אֲמַר לֵיהּ: הָנָךְ כּוּלְּהוּ בִּרְכָתָא נִינְהוּ. תִּזְרַע וְלָא תֶּחְצַד: תּוֹלִיד בָּנִים וְלָא יְמוּתוּ. תְּעַיֵּיל וְלָא תַּיפֵּוק: תְּעַיֵּיל כַּלְּתָא וְלָא לֵימוּתוּ בְּנָךְ דְּלִיפְּקוּן. תַּיפֵּוק וְלָא תְּעַיֵּיל: תּוֹלִיד בְּנָתָא וְלָא יְמוּתוּ גּוּבְרַיְיהוּ וְלִיהְדְּרוּ לְוָתָיךְ. לִיחְרוֹב בֵּיתָךְ וְלִיתּוֹב אוּשְׁפִּיזָךְ — דְּהַאי עָלְמָא אוּשְׁפִּיזָךְ, וְהָהֻיא עָלְמָא בֵּיתָא, דִּכְתִיב: ״קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם״. אַל תִּקְרֵי ״קִרְבָּם״, אֶלָּא ״קִבְרָם״. לִבַּלְבַּל פָּתוּרָךְ: בִּבְנֵי וּבְנָתָא. וְלָא תִּיחְזֵי שַׁתָּא חַדְתָּא: דְּלָא תְּמוּת אִתְּתָךְ וְלָא תִּנְסַב אִינְתְּתָא אַחֲרִיתִי.

תקציר:

פעם הגיעו מרחוק מספר תלמידי חכמים לבית מדרשו או ביתו של רבי שמעון בר יוחאי לדון באיזה שהוא נדר, האם ואיך אפשר להתיר אותו. לאחר שסיימו בערב לעסוק בנושא נפרדו ממנו בכבוד רב.
למחרת בבוקר לפני שיצאו מהעיר הגיעו אליו במיוחד כדי להפרד בשנית לפני צאתם לדרך. אז שאל אותם רבי שמעון, לא ברור לי מדוע חזרתם לבוא ולברך ולהפרד ממני שוב? הרי כבר נפרדנו?(והרי יש לפניהם דרך ארוכה מאד)
ענו לו: הרי אתה בעצמך לימדת אותנו לימוד שלם מהנביאים שבני ישראל נהגו כך לאחר החג ומה שיוצא מהלימוד הזה הוא שגם אנחנו שישנו בלילה אחסניה ואנחנו יוצאים רק עכשיו בבוקר צריכים לבוא ולהפרד ממך שוב.
ראה את תבונתם של אותם החכמים והלך ואמר ללבנו שהם "אנשים של צורה" (חכמים ונבונים) ושילך ויבקש מהם שיברכו אותו (כנראה כי זאת הזדמנות פז)
הלך אליהם וראה אותם מתווכחים בכמה נושאים של "חכמה" ממשלי, שכידוע משפט של חכמה צריך להבין ויש מקרים ואולי מציאות מסויימת שעליהם היא מדבר.
אחד מהלימודים הוא מה בעצם מלמד אותנו שלמה המלך במשלי איזו מצווה לקיים קודם, האם להעדיף מצווה אחת על השניה בגלל החשיבות שלה (כגון הכנסת כלה, הלווית המת או צדקה) או שלחלופין שכל מצווה שמגיעה לידיו של האדם יקיים אותה (שהרי יש שני פסוקים סותרים).
והם נתנו תשובה: בפסוק אחד(שיש לחשב) מדובר על מצב שבו המצווה יכולה להיעשות על ידי אחרים ואילו בפסוק השני (שצריך לעשות כל מצווה שבאה לידו) מדובר על מצווה שלא יכולה להעישות על ידי אחרים.
אחרי כמה וכמה פסוקים הם שמו לב שבנו של רבי שמעון(רבי אליעזר) עומד לידם ומביט בהם (אולי לא רצה להכנס לוויכוח) וניסו להבין ממנו מה הוא עושה שם?
אחרי ששמעו שאבא שלו שלך אותו לקבל מהם ברכה התחילו:
יהי רצון שתזרע ולא תקצור
תכניס ולא תוציא
תוציא ולא תכניס
שיחרב ביתך ותחייה בבתים זמניים
שיתבלגן שולחנך
ושלא תראה שנה חדשה

חזר הבייתה עצוב וממורמר וסיפר לאבא שלו שבמקום לאחל (לברך) לו דברים טובים איחלו לו רעה וצער.
ניסה רבי שמעון להבין מבנו מה הסיפור, הרי הם אנשים חכמים מכבדים וזהירים מאד.
לאחר שיח ודברים הבין שכוונתם הייתה לטובה אבל כמו הרבה מהחכמים… הם מתחכמים בדבריהם והסביר רבי שמעון לבנו איך באמת כל מה שאמרו לו הן באמת ברכות.. רק של חכמים\חכמולוגים.

תזרע ולא תקצור – תוליד בנים ולא ימותו
תכניס ולא תוציא – שתכניס כלות לחופה ושלא יצטרכו לחזור לבית אביהן בעקבות פטירת בניך בגיל צעיר
תוציא ולא תכניס – תוליד בנות ולא ימותו הבעלים שלהם בגיל צעיר כך שתצטרך לדאוג בזקנותך לבנותיך
שיחרב ביתך ותחייה בבתים זמניים – שהרי העולם הזה הוא זמני והעולם הבא הוא נצחי אז בקיצור… שתאריך ימים.
שיתבלגן שולחנך – שיהיו לך הרבה בנים ובנות והבית יהיה כל הזמן בבלאגן כמו שאומרים "ילדים זה שמח"
ושלא תראה שנה חדשה – שכשאדם נושא אישה אז בשנה הראשונה הוא לא יוצא למלחמה. אז… זה משהו כמו "שלא שתצטרך לבלות את השנה הראשונה פעמיים"