היום נתקלתי במציאות מאד מורכבת עם הבן שלי והתלבטתי איך להתייחס אליו ואל המציאות המורכבת.
בהמשך להתנהלות איתו וללימוד מתמשך במסכת אבות. במשנה פרק א' משנה ח': "יהודה בן טבאי אומר אל תעש עצמך כעורכי הדיינין"
ולאחר מעט עיון וחיפוש ראיתי מספר ביאורים ופירושים לדברי המשנה.
יש שיעור מאד יפה על המשנה מאת הרב יוסף ברדוגו:
לקראת סוף השיעור מצטט הרב את הספר "עבודת ישראל" על אבות מאת רבי ישראל מקוזניץ ורציתי להביא את דבריו מכיוון שהם נאים מאד בעיני:
"יהודה בן טבאי אומר אל תעש עצמך כעורכי הדיינין כו' יהיו בעיניך כזכאים כשקבלו עליהם את הדין. פירוש: דזה המוכיח את העולם אל יאמר לפניהם הדברים ודברי דינין, דהיינו כך כתיב בתורה שזו אסור לעשות וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול. אל תעשה כן, רק כשיהיו הבעלי דינין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו כזכאין כשקבלו עליהם את הדין.
רצ"ל הצדיק זה המוכיח את עם בני ישראל צריך להמשיך עליהם שפע והארה שיחזרו בתשובה וצריך ליפוק וליעול בלב עם בני ישראל, ושיאמר להם הדברי מוסר בהארה גדולה עד שבדבריו יחזיר אותם למוטב ויתן להם לב בשר:"
ולפי מה שמסביר הרב ברדוגו אל הרב ופוסק ההלכה, אל תחפש רק להגיד "אסור או מותר" על הלכה או בתגובה לשאלה זאת או אחרת. חשוב מאד גם להסביר את יסודות הדברים כדי שהאדם שעומד מול השאלה האם לעשות דבר זה או אחר יקבל על עצמו את דין התורה מתוך חביבות ואהבה.