לגבי כינוי של אדם, במסכת מגילה דף כח' עמוד א':
שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי זֵירָא: בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם: מִיָּמַי לֹא הִקְפַּדְתִּי בְּתוֹךְ בֵּיתִי, וְלֹא צָעַדְתִּי בִּפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנִּי, וְלֹא הִרְהַרְתִּי בִּמְבוֹאוֹת הַמְטוּנָּפוֹת, וְלֹא הָלַכְתִּי אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה וּבְלֹא תְּפִילִּין, וְלֹא יָשַׁנְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לֹא שֵׁינַת קֶבַע וְלֹא שֵׁינַת עֲרַאי, וְלֹא שַׂשְׂתִּי בְּתַקָּלַת חֲבֵירִי, וְלֹא קָרָאתִי לַחֲבֵירִי (בַּחֲנִיכָתוֹ), וְאָמְרִי לַהּ: (בַּחֲכִינָתוֹ).
שטיינזלץ מבאר על בסיס דברי רש"י בדף:
מסופר עוד: שאלו תלמידיו את ר' זירא: במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא הקפדתי בתוך ביתי על בני ביתי שאינם עושים רצוני, ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני, ולא הרהרתי בדברי תורה במבואות המטונפות שלא לבזות התורה בכך, ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה ובלא להניח תפילין, ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא ששתי (שמחתי) בתקלת חבירי, ולא קראתי לחבירי בחניכתו, כלומר, בכינוי גנאי שיש לו, ואמרי לה [ויש אומרים]: בחכינתו אפילו בכינוי סתם שיש לו שאינו של גנאי, לא קראתי לו.
בשולחן ערוך אבן העזר בהלכות גיטין כתוב:
. כל כינוי שהוא גנאי למגרש, אין כותבין אותו בגט (ד"ע). ולכן מומר שעשה תשובה, אין כותבים לו: וכל שום וחניכא דאית ליה (מ"כ בתיקון). וכל שם כינוי שאינו נקרא בכינוי ההוא לבד, אלא קורין אותו עם עיקר השם, אין צריך לכתוב הכינוי (ת"ה סימן רל"ה). אבל אם העובדי כוכבים קורין אותו בכינוי לחוד, אע"פ שאין ישראל קורין אותו כן, י"א דכותבין: וכל שום וחניכה, אע"פ שבשאר גיטין אין כותבין כן. וכן בכינוי משפחה (שם). ולי נראה דאין לכתוב לכינוי כלל, כמו שנוהגין בכינוי משפחה:
למעשה להלכה מותר לקרוא לאדם בכינוי אם איננו כינוי גנאי במשמעות פשוטה וכן במשמעות של חיבה בין החברים עצמם.
לאחי ז"ל קראו יונתן והיו מכנים אותו החברים: "סופגי" כמו סופגניה, שקל 150 קילו והיה מאד חביב ונעים לכל חבריו.
אני אישית משתדל שלא לקרוא לאדם בכינוי אלא אם כן לפחות אני יודע מה שמו המקורי לפחות כדי לשמוע מאיפה הגיע הכינוי (שמו של אדם כבודו, הוריו נתנו לו את שמו ברוח הקודש).