לחברי היקר,
אני מעלה את הדברים על הכתב כדי שאוכל להזכר בהם בהמשך כשאכתוב על הנושא. אני לא זוכר האם זה בשבת האחרונה שהייתי אצלכם אבל דיברנו על הסתפקות במועט של נשות תורה או תלמידי חכמים. העלינו בשולחן שבת את זה שאישה צריכה לבחור האם היא רוצה חיי עושר או חיי תורה.
אני רוצה גם לכוון את הדברים לכמה כיוונים.
הבסיס של הדברים שדיברנו והבאתי הם גם במסכת אבות אבל בעיקר במסכת כתובות ושבת על עונתם של תלמידי חכמים. זאת אומרת, אם אישה רוצה חיי עושר בכל המובנים אז אין מקומה עם תלמיד חכם שנמצא בעומקה של תורה. המחיר של עיסוק בתורה הוא בזה שהפרנסה הכספית ושאר הפרנסות מלבד פרנסת התורה הם בעדיפות שניה. זאת אומרת, שאם היינו מציבים סולם או פירמידה כאשר בראשה דבר אחד ושאר הדברים למטה אז אצל אשה שמעוניינת בבית של תורה צריכה להיות עדיפות ראשונה לקיום התורה בבית וממילא גם העברת התורה לדור הבא.
בזה בעצם כל שאר הדברים כמו עושר כלכלי או "שפע" מלבד בתחום התורה הוא משני. כמובן שאין זה עומד בסתירה עם דרכה של תורה שאדם יחיה בשפע, אבל, כמו ששמעתי דבר יפה:
עושר הוא בכך שאדם איננו חסר. זאת אומרת שבפועל אין עושר מתבטא במה שיש לו לאדם ביחס לאדם אחר או ביחס לעושר כלכלי אלא, בכך שהאדם יש לו ולא חסר לו. מתוך כך הוא יכול להגיע להחלטות ולמעשים בחייו בכל התחומים בצורה שקולה. זאת אומרת, בשביל יישוב הדעת לא צריך להיות עשיר בקנה מידה בין לאומי או אפילו בקנה מידה של מדינה אלא צריך להיות תלמיד חכם.
אני אביא לך דוגמא מהתחום שלי:
בתחום שלי שהוא מחשבים אני צריך להגיע להחלטות בנוגע לכמות לקוחות מאד גדולה גם בתחום הפרטי וגם בתחום העסקי. יש גוף מחקר מהגדולים בעולם מהרבה בחינות שנקרא CERN, יש להם את ה HYDRO COLLIDER ובעזרתו הם עושים מחקרים על "חומר שחור" וכל מיני פעולות ברמה מאד מדוייקת והוא היחיד מסוגו בעולם בשוויץ.
בחלק מסויים של מערכות המחשוב שלהם (שהן עצומות…) הם משתמשים בתוכנה שאני בניתי ובזה שהם משתמשים בה הם בעצם מביעים את כך שהם סומכים על העבודה שלי. תחשוב מתחום אחר לרגע, נניח הרב הראשי או תלמיד חכם גדול היה כותב בעלון חשוב (לאו דווקא מפורסם) זה או אחר שהוא ראה בספר "איש ימינך" או מאמר של הרב בורשטיין והוא מביא את דבריהם ומבסס שיעור שלם על דברים אלו כאשר הוא נותן את השבח על המאמרים והכתובים. האם יש כבוד גדול מזה לתורה ולבית אבא?
אז בעיקרון מי שמבין קצת במחשבים יודע שאליעזר קרויטורו ארז (רק ארז, אפילו לא בנה) תוכנה ספציפית מאד והגוף הספציפי הזה משתמש בתוכנה שהוא ארז משהו כמו עשור.
עכשיו נשאלת השאלה:
האם אני עשיר? האם בכדי לתת להם את האפשרות לתפעל מערכת בסדרי גודל של מיליונים רבים מאד אני צריך להיות מיליונר?
אז התשובה הפשוטה היא:
אני עשיר לפי ההגדרה שהבאתי לפני כן אבל לא עשיר בכך שיש לי מילונים רבים בכיסי בצורת כסף ובצורת נכסים נייחים אלא נכסים ניידים, היינו דברים שניתן להעביר מבלי שהערך שלהם ירד. במובן מסויים ומבלי לחלל את הקודשים יש דברים שיש להם ערך עצמי ואסור לחלל (להוריד או לבטל) מהערך שלהם. זאת אומרת אם נתייחס למושג "קודשים" אין בהכרח דווקא המשמעות שלהם קודשים כגון קורבנות בבית המקדש או תרומות לבית המקדש כשלעצמו אלא מבחינת הערך ה"מדעי" שלהם והכוונה היא בכך שכמו שיש לי משוואה במתמטיקה שאומרת אחד ועוד אחד שווה 2 אז כמו שיש פונקציות שמבטאות דבר זה או אחר עם משתנים אלו או אחרים אז, יש "פונקציות" ו"תרגילים" ששייכים לרמה הגבוהה.
התורה וחז"ל כותבים דברים מדהימים ואתן דוגמא ממה שהבאתי לילדים שלי:
1+1+2+5= כמה?
הילדים שלי עשו חשבון ומצאו שזה שווה= 9 ואז הראיתי להם איך אני מחשב את זה לסכום של 250.
איך זה אפשרי? כמו שחכמים אומרים לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל ותאמין להם, תאמין לי שזה אפשרי עד כדי כך שהילדים שלי אפילו הסכימו על כך.
איך זה אפשרי? יש מדע שנקרא "קומבינטוריקה" היינו, מדע החיבור וההשלמה או בצורה אחרת "קומבינציה" או בפי העם "קומבינטור" או "קומבינה".
אפשר להגיע באמצעות כמה רכיבים מאד פשוטים שעולים מאד זול לתוצאה שתיהיה שווה הרבה מאד כסף. ז"א אם באמת הייתי רוצה להרוויח כסף והרבה אז הייתי מרוויח לא מעט, אבל, "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף". כאשר אדם מרגיל ומשקיע את נפשו להיות שרויה בחכמה ובתורה אז כל מה שעופף את חייו רוחו ונפשו הוא חכמה ותורה, ומתוך כך בשונה מ"חולין" היינו דברים שהם בטלים(נייחים) הוא שקוע בדברים שהם "ניידים" ואפשר להעביר אותם מאדם לאדם והם לא מאבדים מערכם ולהיפך, אפילו "מקדשים" או כמו שאנשי החשמל אומרים "מטעינים במטען חיובי" ואז ברור איך זה שאדם שאומר "מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה" מתחייב בנפשו, שהרי אם אדם עוסק רק בחולין אז דבר זה או אחר באמת "יפה" יותר ממה שיש לו. לעומת זאת כאשר אדם עוסק בקודשים והתוכן שהוא מחזיק במשנתו הוא דבר שהערך שלו לא יורד (או לפחות לא אמור לרדת) אז הוא לא באמת "מתפעם" ואומר: "מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה!!" אלא אומר: "זה אילן מאד יפה" ותוהה על החכמה שהובילה לכך שהאילן הזה צמח כך ומה אני יכול ללמוד ממנו בתחום ה"נייד" שאוכל להעביר הלאה ולא איך אני יכול להנות רק לעצמי ("נייח").
או אם היה אפשר לסכם את הדברים בלשון חז"ל ממסכת חולין(דף ס"ג עמוד ב'):
"בעי ר' זירא רבו חכם או רבו צייד? תא שמע…"
שתיהיה שבת מקסימה,
אליעזר