עוד בדבר פירוש התורה המיוחס לר"י החסיד
המקור באתר HebrewBooks בעמוד 362
בעה"י.
עש"ק פנחס י"ח תמוז תשל"ו.
מע"כ ידידי הגאון הגדול המפורסם מוהר"ר שלמה זלמן אויעדבאך שליט"א שלו' וברכה לעולם.
ארהיב בנפשי עוז לכתוב להדר"ג באשר שבא הנידון לפני בתחלה מחמת שידידי הרב הגאון מוהר"ר דניאל לוי שליט"א ראה עוד קודם שגמר המוציא לאור שהוא תושב בעירו בשוויץ דברי כפירה בתורתנו הקדושה אשר רשעים מסיתים ומדיחים משנים דשש מאות ושבע מאות קודם זמננו ויותר העמידו בספר פירוש על חומש שהיה על שם ר' יהודה החסיד כדי להטעות את העולם ודבר אתי בטעלעפאן בדבר זה והחלטנו שיותר טוב אם אפשר לעשות בצנעא לומר להמוציא לאור שאסור לו לגמור הדפסת הספר כדי שהכופרים דנמצאים עתה לא יודעו מזה וירצו להדפיסו להטעות העולם וישלמו להמו"ל הרבה שלא יוכל לעמוד בנסיון, וכנראה לא עלה הדבר כדעתנו ולא שמע אליו וגמר הדפסתו ומכרו כבר להרבה אנשים. ואמר לי הרה"ג ר' דניאל שליט"א בטעלעפאן בשבוע זו אשר הדר"ג שליט"א עם הגאון רי"ש אלישיב שליט"א קראו להמו"ל והבטיח שלא ימכור יותר מאלו שהדפיס אם ירשו לו להדפיס מחדש בלא ג' המקומות ושם יודיע בתחלת הספר שהספר שנדפס מכבר היו שם ג' זיופים ונסתלקו, אבל הא פשוט וברור שאין להאמין גם לכל דברי הספר המזויף הזה ששלטו בו ידי רשעים מסיתים ומדיחים כי מי הוא אשר יוכל לעיין ולדקדק בכל הספר לראות עוד הדבר, דברים דכפירה ודברי נבלה, ואני ראיתי כשנשלח לי מהרה"ג ר"ד הנ"ל טופס אחד עוד דבר שכיוונו הרשעים להקליש איסור משכב זכור, חדא בלשון קושיא על מה שאסרה זה התורה, שזה עצמו הוא רשעות גדולה ומקלשת את האיסור להרשעים בעלי התאוה המכוערת הזאת שהוא מהתועבות הגדולות שאף אוה"ע יודעין שהם תועבות שאין כמותם, ואין צורך לזה שום טעם במה שהוא תועבה שממאסין זה כולי עלמא ומחזיקין את בעלי עבירה זו למנוולים ואינם מן הישוב כלל וכשמקשים על איסור זה מאי טעמא הוא כמסיר בזה כל הנבלה שיש בזה ומסיר זה הבושה והחרפה ומזלזל בזה לגמרי, ועוד מה שמתרץ שהוא כדי שישאו נשים ויקיימו מצות פו"ר, שזה עוד מקטין ומקליש ביותר את האיסור שהוא כאומר שאין בזה ענין איסור ערוה כלל אלא בטעם קיום מ"ע שלא חשיבא כל כך לעלמא שזה אסור להדפיס כמו כפירה לבד דהוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, וכהאי גוונא אפשר למצא בעוד מקומות ומכיון שודאי אין מי שיעיין בכל הספר מתחלתו ועד סופו אסור להדפיס אף דבר אחד משם לע"ד.
וגם בלא זה הא מצינו דבשביל שלא ידעו חכמים לפרש דברי יחזקאל אף שידעו שהוא נבואה מהשי"ת וכל הכופר בנבואת יחזקאל הוא אפיקורס ורשע גמור, מ"מ כיון שמחמת זה אפשר לטועין ח"ו לחשוב שאיכא סתירה מיחזקאל הנביא לספר התורה שניתנה ע"י משה רבינו ויבא לכפור ח"ו או בתורה או בנביאים או בשניהם, רצו בשביל זה לגנוז אף שהוא דבר האסור דהא ניתנה ליכתב לדורות והוא מניעה מדבר תורה דכל המקרא אף בנביאים וכתובים הוא תורה שבכתב ואיכא חיוב ללמוד כולן, וגם דהא ספר יחזקאל וכל ספרי הנביאים הם דברי נבואה שנאמרה לדורות ובשביל זה נכתבו כמפורש במגילה דף י"ד נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה, שא"כ הוא כמניעה מלשמוע דברי הנביא שהוא עוד איסור, אבל מ"מ ראו חכמים שטוב לגונזו אף שהוא עקירת תורה מספר זה בשביל קיום עיקרי האמונה שלא יכשלו אינשי בהו. וכן היה בספר משלי בשבת דף ל' רצו לגונזו אף שנכתב ברוח הקדש לכו"ע דלא מצינו פלוגתא במשלי, וא"כ הוא ג"כ נבואה שהוצרכה לדורות לבד שהוא תורה, ומש"כ מהרש"א בח"א ד"ה שתחלתו דגם גבי משלי בעי למימר במגילה דף ז' דמשלים בעלמא הן ולא נאמרו ברוה"ק מיהו לא קאי התם הכי, הוא פלא שליכא דבר זה כלל, אלא שרבנן הקשו לר"ש בן מנסיא שאמר שקהלת אינו מטמא את הידים מפני שחכמתו של שלמה היא, וכי זו בלבד אמר והלא כבר נאמר וידבר שלשת אלפים משל ומדלא כתב את כולן למדת שמה שכתב רוה"ק היה כדפדש"י ודחו בזה דברי ר"ש בן מנסיא ומעוד קרא אל תוסף על דבריו, ור"ש בן מנסיא נמי לא פליג אלא על קהלת ולא על משלי מאיזה טעם שלא חש לקושיות רבנן עליו, וגם מהרש"א עצמו במגילה בח"א פי' כן ולא הביא כלל פירוש אחר וצ"ע בכוונת מהרש"א, דברור ופשוט שלא היה ספק לחכמים שכל דברי שלמה אמת אף שלא ידעו לתרץ דבריו, ולא רק מה שאמר ברוה"ק אלא אף דברי חכמתו הם אמת כיון שהקרא משבח חכמתו ודאי הוא אמת דאף על מה שמשבחין אמוראי בגמ' בסנהדרין דף י"ז א"ר יהודה אמר רב אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ הקשה שם ר"ת בתוד"ה שיודע מה לנו בחריפות של הבל שהתורה טימאתו כ"ש שהקרא לא יחשיב לשבח חכמות שהן הבל שהן כנגד התורה, ובפרט לסתור דברי עצמו שאין זה חכמה כלל כלשון ר' תנחום דמן נוי שבקושיתו על סתירה מדבריו לדברי דוד ולדברי עצמו אנת שלמה אן חכמתך ואן סוכלתנותך, הרי דסתירת דברי דוד ודברי עצמו לא נחשב חכם ונבון כלל, ובודאי כיון שהקרא אומר בכמה מקומות שהיה חכם מכל האדם תחלה בהבטחת ה׳ בנבואה אליו הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך ואח"כ בקיום הבטחת ה' וייראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו וקרא דויתן אלקים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד וקרא דויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול וידוע מה שדרשו חז"ל על קרא זה מגודל חכמתו ממי נתכוין הקרא, שודאי מי שכופר ומסתפק ח"ו בחכמתו של שלמה הוא אפיקורס גמור שכופר בנביאים, שלכן ח"ו לנו לומר אף במקצת שנסתפקו חכמים מצד שנדמה להו שהוא סתירה שחשבו ממש שאין לזה תירוץ אף להסוברים שקהלת לא נאמר ברוה"ק שברור אף השלשת אלפי משל שלא נכתבו שגם חכמים מודו שלא נאמרו ברוה"ק מאחר שלא נכתבו ליכא אף מקצת ספק באמיתתן.
אלא שאף שידעו באמונה שלימה שליכא באמת שום סתירה בדבריו אבל כיון שאין מבינים יש להטועין לטעות ולחשוב שהוא סתירה ויבאו להכחיש הקראי דבמלכים ודה"י רצו לגונזו אף שהוא עקידת תורה דספר זה דמשלי וקהלת בשביל קיום עיקרי האמונה שלא יכשלו אינשי בהו, וכהא שיש כח לחכמים לעקור דבר מן התודה שעקרו מצות שופר ולולב בשביל שלא יבואו לעבוד על הוצאה דשבת וטובא כה"ג.
וא"כ הא יקשה דלא היה להו לגנוז כל הספר אלא רק מקומות שהוקשה להו ביחזקאל ומשלי וקהלת שיעקרו רק מעט ולא כל הספר שהוא עקירה מתורה ומדברי נבואה שנכתבה גם לנו בלא שום צורך, ואף אם נימא שאסור לכתוב פחות מספר שלם גם בנביאים וכתובים דהא רבה ור' יוסף אמרי בגיטין דף ס' דספר אפטרתא אסור למיקרי ביה ואף לדינא שמסיק שמותר הוא מטעם עת לעשות לה' הפרו תורתך, הרי נמי איכא עת לעשות לה' כדי שיוכלו לקרות ספר יחזקאל ומשלי וקהלת במקום שליכא שום חשש, אלא צריך לומר דכיון דחזו בהו דברים שאף לחכמים גדולי העולם היו מוקשים, חששו שאולי סתם אינשי יטעו בעוד מקומות אף שלהחכמים לא נראה להו שיש לטעות, שלכן רצו לגנוז כל הספר עד שדרש חנניה בן חזקיה ספר יחזקאל ועיינו היטב בקהלת ומשלי וראו שלחכמים אין למיטעי, ששוב לא חששו לטועין מסתם אינשי דמאחר דחכמים יאמרו להט שהם יודעין כל הספר יאמינו להם שאין להרהר כלום ח"ו אחר ספרים אלו.
וא"כ בספר של אחד מרבותינו שרשעים זייפו וכתבו שם כשהעתיקו את הספר דברי כפירה להטעות את העולם בכוונה שיאמרו שהצדיק הגדול ח"ו כתב זה, שודאי אין לסמוך על מה שנוציא משם מה שראינו דודאי אפשר שהרבה דברים לא ראינו לפום ריהטא וצריך גם לבער ממש גם ע"י שרפה והוא זכות היותר גדול לרבנו ר' יהודה החסיד שלא יכשלו ע"י גדלו ושמו הטוב יותר ממה שנקיים אף דברים הטובים שכתב הוא, דליכא שום חיוב ומצוה על האדם שילמוד ספרי כל רבותינו שהוא דבר שא"א במציאות לקיים ללמוד כל הספרים ויכול אדם ללמוד בספרים המפורסמים לטוב.
ומאחר שכבר נתפרסם בעוה"ר ספר המזויף הזה אין לנו שוב מה לחוש להצניע הדבר ויש לפרסם שספר הנדפס על החומש בשם ר' יהודה החסיד הוא מזויף וצריך לבערו מן העולם.
והנני ידידו,
משה פיינשטיין