באגדה של פסח אנחנו מזכירים כל שנה את המשפט "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה" ואין הוא מופיע לפני כן במשנה או בגמרא והתורה תמימה מזכיר את המדרש בהקשר לפסוק בשמות פרק יב' פסוק כו' "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם". ואפשר לאמר שעל הפסוק הזה מבוססת כל התורה מכיוון מסויים. אנחנו הולכים בדרכו של רבי עקיבא שהיא "ואהבת לרעך כמוך זהו כלל גדול בתורה" והכוונה בכך היא שמטרת הטוב (התורה מאת הקב"ה) היא להיטיב ועל בסיס זה כל התורה ולכן גם ברור יותר הנושא של ארבעה בנים.
הרי לכל אדם בעל עיניים ברור לגמרי מדוע מגיעה התורה ומה מטרתה בעולם, להיטיב. חלק ממטרת הטוב להיטיב היא גם להלחם ברע במידה ויש צורך וכמו שידוע לנו "בכל דור ודור צריך אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים", אבל איך זה מסתדר? איך אדם יכול לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים? הרי מצרים הייתה לפני יותר מ 2000 שנה..
התשובה הפשוטה על כך היא שצריך להבין מאיפה מקור ושורש הכוח שיש בכל אחד ואחד מעם ישראל. אם אדם אומר "שורשי באדם הראשון" אז הוא עוקר לעצמו את השורש הרחב יותר ומחבר את עצמו לשורש הרבה יותר "דק" ופחות חזק. לעומת זאת כאשר אדם אומר "שורשי באלוקי ישראל" הוא נטע את עצמו בחכמתו של הקב"ה היא התורה.
בכל דור ודור קם רשע זה או אחר על ישראל ויוצא בהצהרות שונות בתחומים שונים, בין בתחום הרוחני ובין בתחום המעשי. אין לי דרך לתאר בצורה מוחלטת לכל הדורות את העוצמה שיש בתורה. ממה שאני רואה בדור ובתקופה שלי אני מוצא לנכון להשוות את התורה כלשונו של אבי מורי "ספינה" ואני ארחיב זאת ואומר "ספינת חלל" וזאת לא בכדי לצמצם אלא רק כדי להמחיש את שמדובר על ספינה גדולה (ואז יבוא איזה ליצן ויגיד שספינת חלל זה דבר מצוי שאיננו מיוחד) וחשוב מאד להבין שבכל דור ודור יש "מהנדס ספינות" והכוונה שלי היא לאדם שיודע לבנות תורה כמו משה לכל אדם ואדם. וזה מה שנקרא בפי סופרים "להלוך כנגד רוח כל אחד ואחד מישראל".
אבל חשוב להבין שבתקופה שלנו יש לא רק אחד כזה בכל דור אלא רבים מאד.
ומה שאנחנו אומרים בליל הסדר "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה" הוא כלל מפתח כדי להביע מספר גדול יחסית. וחשוב להזכיר שכל ילד הוא מיוחד ויחיד במינו. לשון התורה הינה כדי לתת ארבעה אפיקים וקצוות רחבים לטווח האפשרויות כאשר יש בתוך הטווח הזה רבים מספור.
אומרים חכמי המדע שהקוביה היא אחד מהמבנים החזקים ביותר וככל הנראה זאת המטרה של המבנה הזה בשונה מפירמידה. הייחודיות בריבוע הוא שכל אחד מהקצוות תומך בזה שכנגדו בזווית ישרה ובאותו הכוח בזווית שאינה ישרה (אלכסונית) וברגע שתחמו חכמים והגדירו את ארבעת הקצוות תפסנו כבר הרבה יותר מפרמידה.
אז בעצם אם נתרגם בתרגום חופשי את כוונת התורה וחכמים: יש ארבעה קצוות מאד חדים ואנחנו מעוניינים לענות על השאלות של כל הטווח שמכסים ארבעת הקצוות ואנחנו כחכמי ישראל רואים איך התורה מכסה מבחינת התוכן שלה את כל השטח של ארבעת הקצוות ולא רק זה אלא יש גם הדים והשראה על הרבה מעבר אליהם.
ואני הייתי רוצה לצטט את הרב דב ליאור: "כנגד כל טיל יש טיל כנגדו" ואני אישית בהקשר הספציפי של השאלה שלי אליו רוצה להגיד שהוא לא יודע על מה הוא מדבר. כמות ציוד המלחמה שיש ברשות עם ישראל כיום הוא כל כך אדיר מבחינה רוחנית עד כדי כך שגם אם כל רוחות שבעולם ינשבו ויורידו מטר של סופות רעמים וברקים עדיין יהיה בעם ישראל את הכוח להחזיר מלחמה. ולא רק, עד כדי כך כוחו של ישראל גדול שעומות העולם רוצים לקבל חלק בארץ ישראל כל עוד הם רק יכולים. וזאת מכיוון ששערי ארץ ישראל אינם פתוחים תמיד אלא שרק עד תקופה מסויימת עומות העולם יכולים לטעון שהם זכאים לחלק בארץ ישראל ובבניין הארץ.
הקב"ה בכל דור ודור "נוגף" את מצרים ולכאורה עם ישראל הנדכה והשפל הוא זה שכל עומות העולם מתעללים בו אבל זה רק במה שעין נמוכה רואה. עין גבוהה מתאבת עוד יותר את עם ישראל מתוך היכולת לראות כמו גבוה נמצאים עם ישראל ביחס לשאר עומות העולם.
אחת הדוגמאות היא הנושא של "אכילת בשר", התורה מתירה במציאות מסויימת לאכול בשר ויש כאלו שטוענים שהדבר הותר רק כאשר בית המקדש בנוי. הבעיה היא שלאחר כ 2000 פלוס שנים שבית המקדש "לא בנוי" אני מכיר רק מעטים שרואים איך בית המקדש כבר בנוי. הראשון שמוזכר שרואה איך בית המקדש כבר "בנוי" הוא רבי עקיבא.
אביא את דברי רבי עקיבא במסכת מכות דף כד' עמוד א':
וּכְבָר הָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְשָׁמְעוּ קוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי מִפְּלָטָהּ [בְּרָחוֹק] מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִיל, וְהִתְחִילוּ בּוֹכִין, וְרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְשַׂחֵק? אָמַר לָהֶם: וְאַתֶּם מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים? אָמְרוּ לוֹ: הַלָּלוּ גּוֹיִם שֶׁמִּשְׁתַּחֲוִים לַעֲצַבִּים וּמְקַטְּרִים לַעֲבוֹדָה זָרָה יוֹשְׁבִין בֶּטַח וְהַשְׁקֵט, וְאָנוּ, בֵּית הֲדוֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ שָׂרוּף בָּאֵשׁ, וְלֹא נִבְכֶּה?! אָמַר לָהֶן: לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק, וּמָה לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. שׁוּב פַּעַם אַחַת הָיוּ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַצּוֹפִים קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת רָאוּ שׁוּעָל שֶׁיָּצָא מִבֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, הִתְחִילוּ הֵן בּוֹכִין וְרַבִּי עֲקִיבָא מְצַחֵק. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְצַחֵק? אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים? אָמְרוּ לוֹ: מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״, וְעַכְשָׁיו שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בּוֹ, וְלֹא נִבְכֶּה?! אָמַר לָהֶן: לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק, דִּכְתִיב: ״וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָה בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ״ – וְכִי מָה עִנְיַן אוּרִיָּה אֵצֶל זְכַרְיָה? אוּרִיָּה בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וּזְכַרְיָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי! אֶלָּא: תָּלָה הַכָּתוּב נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה. בְּאוּרִיָּה כְּתִיב ״לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ״, בִּזְכַרְיָה כְּתִיב ״עוֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם״. עַד שֶׁלֹּא נִתְקַיְּימָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה הָיִיתִי מִתְיָירֵא שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּים נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, עַכְשָׁיו שֶׁנִּתְקַיְּימָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה – בְּיָדוּעַ שֶׁנְּבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה מִתְקַיֶּימֶת. בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָא נִיחַמְתָּנוּ, עֲקִיבָא נִיחַמְתָּנוּ.
שטיינזלץ על מכות דף כד' עמוד א':
ב באותם עניינים של יסורי הגלות ותקוות הגאולה מספרים, וכבר היה רבן גמליאל ור' אלעזר בן עזריה ור' יהושע ור' עקיבא מהלכין בדרך במלכות רומי, ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל, שהעיר היתה גדולה כל כך עד ששמעו את רעשי העיר ממרחק עצום, והתחילו חכמים אלה בוכין, ואילו ר' עקיבא היה משחק (צוחק). אמרו לו: מפני מה אתה משחק? אמר להם: ואתם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: הללו גוים שמשתחוים לעצבים (לאלילים) ומקטרים לעבודה זרה יושבין בטח והשקט בעיר עצומה זו, ואנו, בית הדום רגלי אלהינו (בית המקדש) שרוףבאש, ולא נבכה?! אמר להן: לכך (משום כך) אני מצחק, ומה לעוברי רצונו (רשעים), עושה ה' כך, ומשלם להם מקצת טובות שעשו — לעושי רצונו על אחת כמה וכמה שישלם. ועוד מסופר, שוב פעם אחת היו אותם חכמים עולין לירושלים לאחר חורבן הבית, כיון שהגיעו להר הצופים וראו משם את מקום המקדש קרעו בגדיהם כדין, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא ממקום בית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ור' עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום זה שכתוב בו "והזר הקרב יומת" (במדבר א, נא), ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה?! אמר להן: לכך (משום כך) אני מצחק, דכתיב [שנאמר] בדברי ה' לישעיהו, כאשר גילה לו על העתיד: "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו" (ישעיה ח, ב), וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? והלא אוריה היה נביא בזמן בית מקדש ראשון, וזכריה במקדש שני, שהיה בין עולי בבל! אלא הכוונה היא: תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב [נאמר] "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער" (מיכה ג, יב) ובאלה מצויים שועלים, שמסורת היתה בידם שכך ניבא אוריה, בזכריה כתיב [נאמר] "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלם" (זכריה ח, ד). עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה על חורבן העיר הייתי מתיירא שלא תתקיים גם נבואתו של זכריה, שהרי הן תלויות, כאמור, זו בזו. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה — בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. ומספרים: בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו.