לאחר שעיינתי בנושא לא מעט פעמים במקורות שונים ראיתי לנכון להאיר כמה הארות.
יש את דיני והלכות טומאה וטהרה, כאשר בדרך כלל הנושאים השונים מקובלים כנושא שלם שהוא "טומאה וטהרה" ולעומת זאת בפועל כל נושא בכללי והלכות טומאה וטהרה הינו נושא בפני עצמו.
בנוסף לזה ועל גבי זה חשוב להבין שמכיוון שכל נושא בטומאה וטהרה הינו עצמאי בהגדרתו וכן בכלליו אין הוא נוגע בהכרח לנושא אחר. זאת אומרת, יש נקודות משיק מבחינת המושג והמהות שלו אבל בפועל הדינים כשלעצמם הם עצמאיים ורק כאשר יש חששות אלו או אחרים אזי מאחדים את הספיקות תחת מטריה ונושא אחד כללי של טומאה וטהרה שהוא נושא כללי תחת "ספיקות" ובכל ספק צריך לדון בפועל בפני עצמו. מקובל מאוד בעולם הלמדני לקבל את כל הנושאים בטומאה וטהרה כנושא שלם וממילא גם לא דנים במקרה בודד כשלעצמו עקב חוסר הבקיאות והקיום של השאלות בנושאים הללו מכיוון שהם "אבדו" וכבר אינם מדרך העולם כיום.
האם צריכים לחזור דיני טומאה וטהרה כבעבר? זאת שאלה מאד קשה ורצינית וברור שהם לא יהיו קיימים בצורתם כבימי המדבר ובימי בניין בית המקדש הראשון והשני אלא כל דיני טומאה וטהרה עתידים לחזור בצורה חדשה שמבוססת על הכללים הישנים וממילא ידרשו לא מעט זמן גם להילמד ולהשינות וכן להתקיים בפועל עד שיהפכו למדע ויחדש ימינו כקדם.
כל נושא ריחוק בעל מאישה כלל אינו תחת טומאה וטהרה לגמרי. ריחוק אישה מבעלה הוא נושא בתחום המעשי שראוי לכל אדם מישראל להבין שאין ראוי הוא שתיהיה קרבה בין הבעל לאישה בכל זמן ועת. סיבה בסיסית לכך? שני בני אדם הם עולמות שונים ואם הם בכל רגע נתון ולו תפיסתית הם מעורבים, אין הדבר בריא לקיום הזוגיות. כל אחד מבני הזוג צריך את זמנו הפרטי והאישי ולכן ראוי להם לבני הזוג לתת אחד לשני את המרחב שלו ולהתרחק מן הקרבה המוגזמת. ישנם מקרים מיוחדים מאד שבהם אחד מבני הזוג נזקק לבן הזוג השני כדי לשמור על עולמו האישי וזה יכול להיות מקרה של זוג כמעט כל ימי חייהם או רק תקופה מסויימת בחיי הזוג. צריך להיות ישרים בין האדם לחבירו ובין האדם למקום וכן להתייעץ עם איש מקצוע ומכירי ומבררי המציאות המתאימים כדי להבין מה המצב כרגע כדי להתיר אישה על בעלה באופן מופרז ורגיל כאחד. ועל כך מספרים חז"ל בגמרא שהיה דוד בוכה, על כך שהיה מטהר אישה על בעלה. וזה הוא מלך ישראל, שעוסק בדינים שלכאורה מלך אין מין הראוי שיעסוק בהם בעצמו ושיתן לשריו ומערכותיו האזרחיות השונות לטפל בעניינים אלו.
בין דוד למשה רבינו יש דמיון בכך שעסקו בעצמם בכל דין ודין ואילו יתרו לא היה מייעץ למשה שימנה שרי עשרות מאות ואלפים ייתכן ולא היה משנה מהרגלו. והשאלה הגדולה היא: ומה היא הדרכת חכמים וכן התורה והקב"ה בנושא? האם אדם צריך לנסות להיות ראש שרי עשרות מאות ואלפים מראש או שמה יהיה בעל בית חסד ושיארח בעצמו כל אדם ואדם וישמע כל מקרה ומקרה ויתייחס לכל אדם בפני עצמו? וכמובן האם הדבר יכול להשתנות במשך חייו של האדם?
דבר ברור הוא שיש הבדל בין זקן לצעיר כאשר הם יעסקו וידונו בנושאי טומאה וטהרה וכמו שחז"ל מלמדים שכהן הוא זה שמכריע בפועל האם אדם טמא או טהור בטומאות מסויימות אבל אותו הכהן צריך עיניו בראשו כדי לתת כבוד לחכם שמבין בענייני טומאה וטהרה וללמוד ממנו וכן להכריע בנושא במידה והחכם מכריע בצורה מסויימת כאשר הכהן לא יודע איך להכריע. כמובן, שכהן צריך להיות עניו ולא גאוותן שהרי כל כהונתו ניתנה לו במתנה ואין בהכרח שיש בו את הזכויות המתאימות כדי לשמש ככהן וכן להכריע בנושאי טומאה וטהרה וידע כל כהן כשהוא מכריע בנושאי טומאה וטהרה על פי "ניחוש" או "תחושה" שאין היא מבוססת חכמה שהוא פושע בחטא שדינו כרת וייתכן שמחטיא אחרים, שהרי הכלל הוא "וחי בהם" ולא "וחש בהם" ודרך אדם הוא להחכים ולא לחוש דבר אלא עד כדי כך שיכול הוא להסביר לאחר שמתעסק באותו התחום את דבר ההכרעה וסיבתה(לא בהכרח ששואל השאלה צריך להבין את הסיבה).