באתר "ישיבה" פורסם המאמר הבא:
מִכְתַּב הַזַּעַם לְהוֹרֵי הַבֵּן הֶחָצוּף | הרב דניאל קירש | בית המדרש | אתר ישיבה
טְרִיקַת דֶּלֶת מִשְׂרָדוֹ שֶׁל הָרַב חַיִּים הִדְהֲדָה בַּבִּנְיָן הָרֵיק. הָרַב חַיִּים הִתְיַשֵּׁב בְּכִסְאוֹ וְהֵחֵל דּוֹפֵק עִם אֶצְבְּעוֹתָיו בְּעַצְבָּנוּת עַל הַשֻּׁלְחָן. "הַפַּעַם, מֹשֶׁה לֵיצַן כִּיתָּה ח' הִגְזִים, מַמָּשׁ!" חָשַׁב לְעַצְמוֹ הָרַב חַיִּים, תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁבִּטְנוֹ עֲדַיִין מִתְהַפֶּכֶת מֵהָרֵיחַ הַנּוֹרָא שֶׁהֶעֶלְתָה פְּצָצַת הַסֵּירָחוֹן שֶׁל מֹשֶׁה.
אַחֲרֵי כַּמָּה שְׁנִיּוֹת קָם מִמְּקוֹמוֹ וְהֵחֵל מִתְהַלֵּךְ בַּחֶדֶר בְּעַצְבָּנוּת. לְאַחַר כְּדַקָּה הִתְיַשֵּׁב בִּבְהִילוּת בְּכִסְאוֹ, פָּתַח אֶת הַמְּגֵרָה, הוֹצִיא דַּפְדֶּפֶת יְשָׁנָה וְהֵחֵל כּוֹתֵב בִּמְהִירוּת. אַט, אַט, נִיכָּר שֶׁתְּנוּעוֹתָיו שֶׁל הָרַב הֵחֵלּוּ לְהֵרָגֵעַ בְּמִקְצָת. גַּם גּוּפוֹ הֵחֵל לְהִשְׁתַּחְרֵר וּלְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת נֶעֱצַר.
מִן הַמְּגֵרָה הוֹצִיא מַעֲטָפָה שֶׁל הַיְּשִׁיבָה וּבִזְהִירוּת רָשַׁם: לִכְבוֹד הוֹרֵי הַתַּלְמִיד מֹשֶׁה בְּלוּם.
לְתוֹךְ הַמַּעֲטָפָה הִכְנִיס אֶת הַמִּכְתָּב הָאָרוֹךְ אוֹתוֹ כָּתַב בּוֹ פֵּירֵט אֶת מַעֲשָׂיו הַנּוֹרָאִיִּים שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנִים, אֶת מִידֹּתָיו הָרָעוֹת, וְאֶת דַּעְתּוֹ עַל חִינּוּכָם שֶׁל הוֹרָיו. הַמִּכְתָּב, שֶׁלֹּא הָיָה רָאוּי כְּלָל לְהַגִּיעַ לִידֵיהֶם שֶׁל אִישׁ מִלְּבַדּוֹ, הִצְלִיחַ לְהַרְגִּיעַ וּלְהָקֵל עַל סַעֲרָתוֹ הַפְּנִימִית שֶׁל הַמְּחַנֵּךְ. מִזֶּה שָׁנִים רַבּוֹת, מִדֵּי פַּעַם, כַּאֲשֶׁר תַּלְמִיד הִכְעִיס אוֹתוֹ מְאֹד, נָהַג הָרַב חַיִּים לִכְתּוֹב מִכְתָּב שֶׁכַּזֶּה. אֶת הַמִּכְתָּבִים הוּא לֹא שָׁלַח אַף פַּעַם, אַךְ הֵם מְהַוִּים עֲבוּרוֹ פֻּרְקָן וּמָזוֹר לְנַפְשׁוֹ הַסּוֹעֶרֶת בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע.
לְפֶתַע קָטַע צִלְצוּל הַפֶּלֶאפוֹן אֶת הִרְהוּרָיו, וְהָרַב חַיִּים פָּנָה לַעֲנוֹת. תּוֹךְ כְּדֵי שִׂיחָה הִסְתַּכֵּל בִּשְׁעוֹנוֹ וְנֶחְרַד לְגַלּוֹת שֶׁהַשָּׁעָה כְּבָר מְאֻוחֶרֶת. בִּמְהִירוּת יָצָא מֵהַמִּשְׂרָד וּפָנָה לְכִיוּוּן הָרֶכֶב. רַק דָּבָר אֶחָד הֵעִיד עַל הַסְּעָרָה שֶׁהִתְחוֹלְלָה קוֹדֶם לָכֵן. הַמִּכְתָּב, שֶׁהָיָה כְּבָר בְּתוֹךְ מַעֲטָפָה נִשְׁאַר עוֹמֵד וְדוֹמֵם עַל הַשֻּׁלְחָן בְּמִשְׂרָדוֹ.
לְמָחֳרָת, נִכְנַס הָרַב חַיִּים לְמִשְׂרָדוֹ וְהֵחֵל לַעֲסוֹק בָּעִנְיָנִים הַדְּחוּפִים. לְפֶתַע נִזְכַּר בְּמִכְתָּבוֹ מֵאֶמֶשׁ וְחִיפֵּשׂ בְּקַדַּחְתָּנוּת אַחֲרֵי הַמַּעֲטָפָה. לִיבּוֹ הֵחֵל לְהַחֲסִיר פְּעִימָה וּבִמְהִירוּת קָפַץ מִכִּסְּאוֹ וְרָץ לְעֵבֶר מִשְׂרָדָהּ שֶׁל מַזְכִּירַת הַיְּשִׁיבָה. "הַאִם רָאִית מַעֲטָפָה עַל שֻׁלְחָנִי הַמְּמוֹעֶנֶת לְהוֹרָיו שֶׁל מֹשֶׁה בְּלוּם?" שָׁאַל. "בְּוַדַּאי" עָנְתָה הַמַּזְכִּירָה, "כְּבָר הִדְבַּקְתִּי אֶת הַבּוּל, הוֹסַפְתִּי כְּתוֹבֶת וְשִׁלְשַׁלְתִּי אֶת הַמִּכְתָּב בְּתֵיבַת הַדּוֹאַר". הַמַּזְכִּירָה הִתְכַּוְּנָה לוֹמַר עוֹד דְּבַר מָה אַךְ לְפֶתַע הִבְחִינָה בְּפָנָיו שֶׁל הָרַב חַיִּים שֶׁהֶחֱוִירוּ לְפֶתַע פִּתְאוֹם. "מָה קָרָה?" שָׁאֲלָה הַמַּזְכִּירָה, "לְהַזְמִין חוֹבֵשׁ? אַמְבּוּלַנְס?"
הָרַב חַיִּים הֵנִיעַ אֶת רֹאשׁוֹ מִצַּד לְצַד וְנִרְאָה שֶׁיְּכוֹלֶת הַדִּיבּוּר נִיטְּלָה מִמֶּנּוּ. כָּךְ עָמַד דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת עַד שֶׁפָּלַט: "הַמִּכְתָּב. לֹא. הָיָה. אָמוּר. לְהִשָּׁלַח" וְכָךְ קָרַס בַּאֲפִיסַת כּוֹחוֹת לְתוֹךְ אֶחָד הַכֻּרְסָאוֹת שֶׁבַּחֶדֶר.
סוֹף דָּבָר:
שְׁבוּעַיִים מוֹרְטֵי עֲצַבִּים עָבְרוּ עַל הָרַב חַיִּים. בְּכָל יוֹם צִיפָּה לְטֵלֵפוֹן זוֹעֵם מֵהוֹרָיו שֶׁל מֹשֶׁה, אַךְ זֶה בּוֹשֵׁשׁ מִלָּבוֹא.
בּוֹקֶר אֶחָד, קִיבֵּל הָרַב חַיִּים הוֹדָעָה מִמַּזְכִּירַת הַיְּשִׁיבָה: "בָּא מַהֵר. הַמִּכְתָּב חָזַר!"
לְאָשְׁרוֹ שֶׁל הָרַב חַיִּים לֹא הָיָה קֵץ. מִסְתַּבֵּר שֶׁהָיְתָה תַּקָּלָה בַּכְּתוֹבֶת שֶׁעַל הַמַּעֲטָפָה, וְהַמִּכְתָּב חָזַר כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּא. לְאַחַר שֶׁהוֹדָה לָה' עַל הַנֵּס הַקָּטָן שֶׁלּוֹ, הֵחֵל לְהִתְלַבֵּט: שֶׁמָּא צוּרָה זֹאת שֶׁל הוֹצָאַת רָגְזִי אֵינָהּ רְאוּיָה? שֶׁמָּא עָלַי לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה? מָה דַּעְתְּכֶם?
תְּשׁוּבַת הַגָּאוֹן הָרַב יַעֲקֹב אֲרִיאֵל שְׁלִיטָ"א:
צוּרָה זֹאת שֶׁל פְּרִיקַת הַכַּעַס הִיא שִׁיטָה טוֹבָה וּרְאוּיָה.
כְּעֵין זֶה אָמְרוּ חָזָ"ל (אֵיכָה רַבָּה, ד, יד) שֶׁעַל אַף כָּל הַצַּעַר עַל חֻורְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מוּבָא בְּסֵפֶר תְּהִלִּים שִׁירָה עַל חֻרְבַּן הַבַּיִת, כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר בַּפָּסוּק "מִזְמוֹר לְאָסָף אֱ-לֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ". וְהַטַּעַם שֶׁאָמְרוּ שִׁירָה הוּא מִשּׁוּם שֶׁה' הוֹצִיא אֶת כַּעֲסוֹ עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁעָשׂוּי מֵעֵצִים וַאֲבָנִים וְלֹא עַל עַם יִשְׂרָאֵל. מָשָׁל לַמֶּלֶךְ שֶׁעָשָׂה חֻפָּה לִבְנוֹ, וּבְנוֹ יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה. מִיָּד הָלַךְ הַמֶּלֶךְ, וְהִשְׁחִית אֶת הַחֻפָּה. חֲבֵרוֹ שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ שָׁר מִשִּׂמְחָה. שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַדּוּעַ הוּא שָׂמֵחַ וְשָׁר. הֵשִׁיב: מִפְּנֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ הוֹצִיא אֶת כַּעֲסוֹ עַל הַחֻפָּה וְלֹא עַל בְּנוֹ.
אַף בְּעִנְיָנֵנוּ טוֹב עָשָׂה הָרַב חַיִּים שֶׁפָּרַק אֶת כַּעֲסוֹ עַל הַמְּחַבֶּרֶת וְלֹא הוֹצִיא אֶת כַּעֲסוֹ עַל הַתַּלְמִיד.
אוּלָם הָרַב חַיִּים שָׁגָה בְּכָךְ שֶׁלֹּא שָׁמַר עַל הַמִּכְתָּב (אוּלַי בְּאוֹנֶס וְאוּלַי בִּפְשִׁיעָה), וְעָלָיו לְהִיזָּהֵר מִתַּקָּלוֹת כָּאֵלּוּ.
לְסִיכּוּם: הָרַב חַיִּים נָהַג נָכוֹן בִּפְרִיקַת כַּעֲסוֹ בְּצוּרָה זוֹ.
(אוּלָם הַגָּאוֹן הָרַב אֲבִיגְדוֹר נֶבֶנְצָל שְׁלִיטָ"א הֵעִיר עַל סִיפּוּר זֶה : מִנְהָגוֹ זֶה שֶׁל הַמְּחַנֵּךְ לִפְרֹק אֶת כַּעֲסוֹ בְּמִכְתְּבֵי זַעַם הוּא שְׁטוּתִי)
והגבתי עליו כך:
במחילה מכבוד הרב נבנצל ומכבוד הרב אריאל, כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו ואל תדון אדם עד שתגיע למקומו.
אני מעריך שלרב הנ"ל מנהל בית הספר הייתה סיבה מספקת לעשות את המעשים שעשה ואני מאמין שמנהל בית הספר או ישיבה הוא אדם מאוד מיוחד שבלא מעט מקרים צריך להיות ממש לוחם נפש כדי להחזיק בתפקיד הזה תקופה ארוכה. וכל שכן, ללמד עליו זכות.
מה שכן, המזכירה שאמנם עשתה את תפקידה ככל הנראה לא הייתה מודעת למנהגו של המנהל ולכן פעלה בחוסר טקטיקה ודווקא המקרה הזה יכול ללמד גם את תפקידה של מזכירה שאיננה צריכה לעשות את תפקידה אלא בפועל להכיר את המנהל ברמה קצת יותר מאשר אדם אחר.