קטגוריה: כללי

  • תנחומא סוף פרשת משפטים – ר' צדוק – אות ב'

    תנחומא סוף פרשת משפטים ר' צדוק אות ב' [ב] ולהיות שם המלאך מכונה על כח פעולתו, גם שם של השי"ת משותף בקרבו, כי כח זה הוא גם כן שמו של השי"ת, כי הבעל הכח ההוא ושמו משותף עם כל מלאך. שבשיתוף שמו, רוצה לומר בשיתוף כח זה שאצל השי"ת הוא עושה. לפי שהמלאך אינו בעל…

  • תנחומא סוף פרשת משפטים – ר' צדוק – אות ג'

    תנחומא סוף פרשת משפטים ר' צדוק אות ג' [ג] והוא גם כן הנרמז בדברי רז"ל [שמות רבה ס"פ ל"ב] כל מקום שהמלאך נראה שם השכינה נראית, שנאמר וירא מלאך ה', ומיד ויקרא אליו אלקים, עד כאן. רוצה לומר השכינה רומז בכל מקום על שכונת השי"ת אצל הנבראים ומחיים ומקיימם, וכל מקום שיש ראיית והשגת מלאך…

  • תנחומא סוף פרשת משפטים – ר' צדוק – אות ד'

    תנחומא סוף פרשת משפטים ר' צדוק אות ד' [ד] וזהו כונת הכתוב [בשמות כג, כא] אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו, ודרשו רז"ל [שמו"ר לב, ד, ותנחומא שם][1] אל תמירוני בו. וזהו נתינת הטעם כי שמי בקרבו שנדרש על שיתוף השם כמו שנתבאר. וענין התמורה לעבוד להמלאכים הוא כאשר יחשבום לכחות…

  • תנחומא סוף פרשת משפטים – ר' צדוק – אות ה'

    תנחומא סוף פרשת משפטים ר' צדוק אות ה' [ה] ועוד יש לפרש ענין שיתוף שמו רומז אל יכולת השידוד והשתנות השם. והיינו שאינו כח קבוע וקיים בפני עצמו, רק כח השי"ת משתתף עמו, וכח השי"ת הוא כח השידוד, כי השי"ת הוא בעל הכחות כולם, ואם כן אין שום כח נפרד בו בפני עצמו, שהרי הוא…

  • תנחומא סוף פרשת משפטים – ר' צדוק – אות ו'

    תנחומא סוף פרשת משפטים ר' צדוק אות ו' [ו] ועוד דברים בגו בענין שיתוף השי"ת עם כל מלאך, כאשר אמרנו כי השם מורה על כח הדבר, והנה הכחות כולם אינם מעצמם רק מהשי"ת כמו שנתבאר, מכל מקום נתייחדו בשמות מפני שהשי"ת עשה אותם הכחות מנהיגים ומסר לכל כח להנהיג בכח ההוא. והנה מזה נצמח טעות…

  • תנחומא סוף פרשת משפטים – ר' צדוק – אות ז'

    תנחומא סוף פרשת משפטים ר' צדוק אות ז' [ז] וזהו ענין שמות המלאכים עלו מבבל. כמו שאמרו ז"ל [יומא סט, ב] שבטלו אז יצרא דעבודה זרה,[1] פירוש מחשבת הלב לטעות אחר כחות העליונים לחשוב שהם אלקות, רק ידעו שאין להם שום כח מעצמם. ולכך עלו עמהם שמות המלאכים, רוצה לומר ענין כל הכחות העליונים בשמם…

  • תנחומא סוף פרשת משפטים – ר' צדוק – אות ח'

    תנחומא סוף פרשת משפטים ר' צדוק אות ח' [ח] וביאור זה כי כלל התעות היצר הם שנים: יצרא דעבודה זרה ויצרא דעריות, כמו שאיתא שם ביומא וכמו שאיתא בשיר השירים רבה על פסוק אעלה בתמר. ורוצה לומר ההשתקעות בכל חמודות העולם השפל והשכחה לגמרי מהשי"ת ועניינים העליונים והוא כח השפלות והדבוק בעניינים החומריים שבאדם. ומצד…

  • תנחומא סוף פרשת משפטים – ר' צדוק – אות ט'

    תנחומא סוף פרשת משפטים ר' צדוק אות ט' [ט] ונגד אלו שנים אמרו ז"ל [מכות כד, א] שתים אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו. אנכי הוא האזהרה מיצרא דעבירה המשכיח זכרון השי"ת מן הלב, ולא יהיה אזהרת יצרא דעבודה זרה. ושני אלו הכוללים הכל שמענו מפי הגבורה, כמו שאמרו ז"ל [תמיד לב, א, ובאבות…

  • תנחומא סוף פרשת משפטים – ר' צדוק – אות י'

    תנחומא סוף פרשת משפטים ר' צדוק אות י' [י] וכנגדם הם שתי המעלות שבישראל שהם חכם ונביא, ובדברי רז"ל [דרך ארץ זוטא ס"פ השלום] שמצינו שהחכם נקרא מלאך והנביא נקרא מלאך [ועיין מה שכתבתי לעיל פרק א' על זה] . והיינו כי מלאך הוא נעדר היצר כמו שאיתא [שבת פט, א],[1] וכן אלו. הנביא הוא העדר…

  • תנחומא סוף פרשת משפטים – ר' צדוק – אות יא'

    תנחומא סוף פרשת משפטים ר' צדוק אות יא' [יא] וזהו שרמזו במה שאמרו [סוכה נב, א] כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. והיינו כי למה שהנביא הוא הגדול במניעות יצרא דעבודה זרה, ואצלו הוא מקום ההטעיה היתירה. וכן החכם הוא הגדול במניעת יצר התאות והשכחה מן השי"ת, ואצלו הוא מקום היצר בזה עצמו ביותר, שמשכיחו…