התורה והתפילה יש בהן תכונות הפוכות שמשלימות אחת את השניה, מי שעוסק בתורה מתוך שפלות כלפי הקב"ה וגדולתו שמתגלה בתורה, דווקא תפילתו מתקבלת ולא רק זאת אלא שבזכותו תפילות כל ישראל מתקבלות.

רסיסי לילה – ר' צדוק – אות ד'

[ד] שני יסודות הם, תורה ותפלה, כמו שאמרו בשוחר טוב (פז, ג) על פסוק (תהילים פ"ז, א') יְ֝סוּדָת֗וֹ בְּהַרְרֵי־קֹֽדֶשׁ – הר סיני והר המוריה.[1] הר סיני נקרא על שם הסנה כידוע, ואמרו בשבת (סז, א) הַסְּנֶה [הַסְּנֶה! לָאו מִשּׁוּם דִּגְבִיהַתְּ מִכׇּל אִילָנֵי אַשְׁרִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שְׁכִינְתֵּיהּ עֲלָךְ, אֶלָּא מִשּׁוּם] דְּמָיְיכַתְּ [מִכׇּל אִילָנֵי אַשְׁרִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שְׁכִינְתֵּיהּ עֲלָךְ][2] הוא מורה על שפלות, כמו שאמרו בתענית (ז, א) דדברי תורה הולכים למקום נמוך. ואין רצה לומר נמיכות בדעת שלא באמת, רק לנמוך באמת כמו שאמרו (תענית ז, ב) אִי הֲווֹ סְנוּ, טְפֵי הֲווֹ גְּמִירִי [אילו היו מכוערים יותר היו לומדים],[3] וכיעור בלשון הגמרא היינו במעשים, ולא ח"ו במעשים מצד רשעותו, רק מצד עצם שורשו, וכדרך שאמרו (נדרים פא, א) בני עניים מהם תצא תורה מה שאין כן תלמידי חכמים אין מצוי להיות בניהם תלמידי חכמים, כי תורה מנחת מקום גבוה באמת ויורדת לכל מקום היותר נמוך. ולכך כל שהדורות הולכים ומתקטנים רזי התורה הולכים ומתגברים ומתפשטים ומתרחבים בלבות בני אדם. וכתר תורה מונח לכל (יומא עב, ב). אבל כתר כהונה זכה אהרן ונטלו, וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב [יוּמָֽת], רק כהנים מיוחסים, והוא נקרא הר המוריה על שם המור כידוע (ב"ר נה, ז), שהוא ראש לכל הבשמים (מגילה י, ב), ודבר חשוב ואינו הפקר לכל. וכן עבודה שבלב זו תפלה, כמו שאמרו ביבמות (סד, א) אין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע. ואין רצה לומר מצד קבול התפלה בזכות אבותיו, כי הש"י שומע תפלת כל פה וקרוב לכל קוראיו, רק אתפלה עצמה, שאין דומה תפלת זה לשל זה. וכדרך שאמרו בראש השנה (יח, א) מִפְּנֵי מָה זֶה התפלל ונַעֲנָה [וְזֶה לֹא נַעֲנָה? זֶה הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שְׁלֵימָה — נַעֲנָה, וְזֶה לֹא הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שְׁלֵימָה — לֹא נַעֲנָה], (משנה ראש השנה ג', ז') זֶה כִּוֵּן לִבּוֹ [וְזֶה לֹא כִוֵּן לִבּוֹ] (כפירוש רש"י),[4] כי בתפלה הכל לפי כונת הלב הן הדברים, והכל הוא לפי זוך הלב, ואין דומה צדיק בן צדיק ששורש לבבו זך. ולכן נקרא תפלה בברכות (ו, ב) כרום זלות, דברים שעומדים ברומו של עולם, כי הם הולכים למקום גבוה דוקא. אלא מכל מקום אמרו (זבחים נד, ב) ניחות ביה פורתא משום כדכתיב ובין כתפיו שכן [ועל דבר זה נתקנא דואג האדומי בדוד],[5] כי באמת יש תפלה לעני דמעטפא כל צלותין (כמ"ש זח"א כג, ב),[6] אני את דכא וגו'. כי במקום גדולתו – התפלה הוא מקום גדולתו, כמאן דאמר במגילה (כז, א) הגדולות – מקום שמגדלין בו תפלה, שם ענותנותו להיות יורד גם כן למקומות נמוכים. ולכן אמרו (ברכות ח, א) במקום תורה שם תהא תפלה ואין כאן מקומו יותר.

[1] שוחר טוב מזמור פז, ג: "יסודתו בהררי קדש – יסודתו של עולם – ירושלים, בזכות שני הרים קדושים: הר סיני והר המוריה".

[2] שבת סז, א: "הסנה הסנה, לאו משום דגביהת (שגבהת) מכל אילני אשרי הקדוש ברוך הוא שכינתיה עלך, אלא משום דמייכת (שנמכת) מכל אילני אשרי קודשא בריך הוא שכינתיה עלך".

[3] תענית ז, א: "אמרה ליה ברתיה דקיסר לרבי יהושע בן חנניה: אי, חכמה מפוארה בכלי מכוער! (שהיה ר' יהושע מכוער) – אמר לה: אביך רמי חמרא במני דפחרא (שומר יין בכלי חרס). – אמרה ליה: אלא במאי נירמי? – אמר לה: אתון דחשביתו – רמו במאני דהבא וכספא (אתם חשובים. שימרו יין בכלי זהב וכסף). – אזלה ואמרה ליה לאבוה. רמייא לחמרא במני דהבא וכספא, ותקיף (הניחו היין בכלי זהב וכסף ו והחמיץ). אתו ואמרו ליה. אמר לה לברתיה: מאן אמר לך הכי? אמרה ליה: רבי יהושע בן חנניה. קריוהו, אמר ליה: אמאי אמרת לה הכי? – אמר ליה: כי היכי דאמרה לי – אמרי לה. – והא איכא שפירי דגמירי (והרי יש חכמים יפים)! אי הוו סנו – טפי הוו גמירי (לו היו מכוערים היו חכמים יותר)".

[4] ראש השנה יח, א: "תניא: היה רבי מאיר אומר: שנים שעלו למטה וחוליין שוה, וכן שנים שעלו לגרדום לידון ודינן שוה, זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל. מפני מה זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל? זה – התפלל ונענה, וזה התפלל ולא נענה. מפני מה זה נענה וזה לא נענה? זה התפלל תפלה שלימה (רש"י – נתכוון) – נענה, וזה לא התפלל תפלה שלימה – לא נענה".

[5] זבחים נד, ב: "סבור למבנייה (לבנות את בית המקדש) בעין עיטם דמדלי (שגבוה), אמרי: ניתתי ביה קליל, כדכתיב: ובין כתפיו שכן". רש"י – "נעשה אותו נמוך מעט ונבנהו בירושלים שהיא למטה כדכתיב כתפיו ולא כתיב ראשו".

[6] זהר חלק א', כג, ב, תרגום הסולם: "תפלה לעני כי יעטוף, פרושו, שהעני מעטף ומאחר כל התפילות הקודמות, עד שנכנס תפלתו תפילת העני. יעטוף פרושו יאחר".