רסיסי לילה – ר' צדוק – אות ז'

היראה היא בסיס לפני הכל. יראת ה' היא הדבר שצריך ללוות את האדם בכל חייו ובמותו היא עומדת לצידו ומעידה על כל מעשיו שהיו מתוך יראה מהקב"ה. לעומת זאת בני אדם שהם מוגבלים שלפי ראות עיניהם אומרים על אדם זה או אחר האם נאים מעשיו ויפים מעשיו.

[ז] התחלת העבודה היא היראה, וכמו שנאמר ראשית חכמה יראת ה' ואומר מה ה' אלקיך דורש מעמך כי אם ליראה, והוא הסוף והתכלית גם כן כמו שנאמר סוף דבר וגו' את האלקים ירא וגו'. וכן המשילו (שבת לא, ב) יראה ותורה למפתחות חיצונות ופנימות ולדרתא ותרעא.[1] דהיינו מפתח חיצון של התרעא, וגם הדרתא שאחר התרעא תחלה וסוף. וכמו שאמרו (אבות פ"ג) אם אין יראה אין חכמה הרי שהיא קודם לחכמה ואם אין חכמה אין יראה הרי שבא אחר החכמה. כי היראה הוא שורש לזהירות במצוות לא תעשה ומי שאין בו יראת שמים בודאי אין זהיר במצוות לא תעשה, ואפילו מאן דעבר אדרבנן שרי למקרייה עבריינא (שבת מ, סע"א), ונקרא רשע כשעבר על לא תעשה ונאמר ולרשע וגו' מה לך לספר וגו'[2] כי מוטב שלא יעסוק בתורה דחבל על כו'. וכן בהיפך, שנה ופירש קשה מכולם (כמ"ש פסחים מט, ב) ומוטב שלא עסק בתורה מקודם וכמו שאמרו (יומא פו, א) מה בריות אומרים פלוני שעסק בתורה כו' ונמצא שם שמים מתחלל.[3] והיראה צריכה לדברי תורה בין בתחלה בין בסוף והיא העיקר, כטעם נעשה ונשמע פריו ועליו (שבת פח, א)[4] ואין כאן מקומו.

[1]  שבת לא, א: "אמר רבה בר רב הונא: כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים, דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצונות לא מסרו לו. בהי עייל? מכריז רבי ינאי: חבל על דלית ליה דרתא (דירה), ותרעא (שער) לדרתא עביד".

[2] תהלים נ, טז: "ולרשע אמר אלהים: מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך".

[3] יומא פו, א: "תניא: ואהבת את ה' אלהיך – שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו – אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה – ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר: ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו – אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה – ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר: באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו".

[4] שבת פח, א: "אמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב: כתפוח בעצי היער וגו'? למה נמשלו ישראל לתפוח? לומר לך: מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל – הקדימו נעשה לנשמע".