רסיסי לילה – ר' צדוק – אות יד'

[יד] האור לישראל נמשך מן החושך של העכו"ם כמו שנאמר כי החושך יכסה וגו' ועליך יזרח וגו'[1] ואין זו דרך נקימה דזהו מעניני עולם הזה אבל בהגעת האמת מה איכפת להם ומה הנאה הוא זו כשיתגלה האמת ויתוודע דאין שייכות לאלו עם אלו כלל ואין נקמה אלא בדומים. אבל זו מענין ודרך ההנהגה שיסד הש"י כי הזריחה נמשך מהחושך כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא (שבת עז, ב). והחושך הוא יצר רע דמחשיך אנפי ברייתא. ואמרו ז"ל (ב"ר ט, ז) טוב מאוד זה יצר הרע, כי ממנו נמשך הזריחה כי יתגלה דהחושך יכסה וגו' רק לעכו"ם אבל בישראל אין יצר רע שולט באמת כלל בנקודה הנקראת בשם ישראל באמת לשם אין מגיע החטא שהוא דוגמת אסא דקאי ביני הוצי (סנהדרין מד, א) פירוש הוצי הם עמים כולם כקוצים כסוחים. ולכל אומה מעכו"ם יש מין חשכות מיוחד שבעים אומות כנגד שבעים כחות בנפש ומצד הגוף ישראל דומין לאומות כפי מראית עין בשר מזה נמשך שליטת חשכות זה גם בהם למראית עין. וזה ענין הגלות שיתברר שאין כן באמת והחושך וגו' אבל עליך וגו' וברישא חשוכא הוא אצלם לבד ואח"כ ניכר יתרון האור דישראל מן החושך. ותיכף לתוקף החושך דיכסה וגו' מיד נגלה האור דישראל כטעם לפני שבר גאון שגאון העכו"ם הוא כפי תוקף החושך דהיינו התגברותם ושליטותם בכל מיני חמדות עולם הזה ובכל מיני רציחה כסנחריב ונבוכדנצר והמן וטיטוס וכדומה זהו גאונם. ואז תיכף התחלת זריחת אור דישראל כדרך שאמרו ז"ל (ירושלמי פ"ב דברכות ה"ד ומ"ר איכה א, נא) דבתשעה באב נולד משיח, והגאון שלהם הוא רק לפני שבר דכל קרני רשעים אגדע ותרוממנה קרנות צדיק, ולפני כבוד ענוה, דתוקף אור דישראל נקרא ענוה. כטעם משה רבינו ע"ה שהוא הגדול שבישראל גדלותו היה והאיש משה ענו וגו'. כי גיאות הוא לבושו דהש"י כמו שנאמר ה' וגו' גאות לבש פירוש עולם העשיה והנגלה לעין בשר ודם זה נקרא לבוש דהש"י כלבוש המכסה ומסתיר הגוף. ומצד הלבוש נקרא הש"י כי גאה גאה שבעולם הזה מלוכה וממשלה נקרא גיאות שהוא שליט בכל, זהו גיאות וגדולה. וכפי האמת אין זה אלא שפלות כטעם (הוריות י, רע"ב) עבדות אני נותן לכם. שזה שיורד לשלוט בפחותים ושפלים הוא שפלות שנעשה ראש לשועלים. ולבני ישראל שהם מכירים האמת (מגילה לא, א) במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו אני את דכא וגו'. וכן הם דבוקים בו תוקף אורם הוא הענוה שעל ידי כל שלוות והתנשאות דעולם הזה הם מכירים השפלות יותר. כי זה שפלות גדול להיות מתנשא בעולם הזה. וזהו לפני כבוד דאז ישיגו לכבוד האמיתי דאצל הש"י באמת נקרא כבוד, ולא גאון וגיאות דרצה לומר גבהות והתנשאות ואינו אלא שפלות באמת, רק נקרא כבוד כטעם כסא הכבוד שהכבוד הוא הדום רגליו כי על ידי מדרגות שלמטה הוא הכבוד כנזכר ואין כאן מקומו יותר.

[1] ישעיהו ס, ב: "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים, ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה".