רסיסי לילה – ר' צדוק – אות כט'

[כט] האדם יש לו שני מנהיגים המוח והלב זה בשכליות ועצות דרך חכמה, וזה בכוחות הנפשיות שכולם מהלב כמו שנאמר כי ממנו תוצאות חיים (משלי ד, כג), כל כוחות החיונים שבגוף יוצאים ממנו. ועל זה נאמר לא תתורו אחרי וגו' (לבבכם ואחרי עיניכם, במדבר טו, לט), עין פירוש החכמה שבמוח, וכידוע דסנהדרין וחכמי ישראל נקראים עיני העדה (כמ"ש שהש"ר ר"פ ד' ובב"ב ד, א), והיינו דצריך לידע שהוא לא יוכל לעזור לו בעצותיו ובכחותיו כלום וכמו שנאמר אל יתהלל וגו' כי אם בזאת וגו'49 פירוש 'השכל' הוא השכל שבמוח, ו'ידוע' הוא ההרגשה שבלב, שניהם יהיו רק בענין הש"י שישכיל בשכלו וירגיש בלבו דאין עוד מלבדו. וחכמתו שבמוח וגבורתו שבלב ועשרו ורכושו שהמוח והלב מתלבש, כטעם לבא בכיסא תליא (ירושלמי סוף פ"ח דתרומות) והרכוש הוא לבוש מבחוץ, המלבישים חכמה ובינה שבמוחא ולבא, ישכיל וירגיש דהכל מהש"י, אז יוכל להתהלל בהם לאמור ראו מתת ה' להתפאר. וכל פעל ה' למענהו לקילוסו (שוח"ט ריש מז' יט) והוא קילוס הש"י. וזה כלל גדול בכל דבר שצריך לבקש עצות בחכמתו או בכחותיו להעזר, ישכיל וידע מקודם דאין חכמה ואין עצה ותבונה ולא שום כח ותחבולה ביד האדם להעזר אם לא מידו של הש"י. וכמו שנאמר אשא עיני אל ההרים וגו'[1] ודרשו רז"ל (ב"ר פ' סח, ב) ההורים, למלפני ולמעבדני פירוש המוח הוא הרב המלמד חכמה לאדם והלב הוא האב המוליד כוחות הפעולה ומאין יבוא עזרי מהם, רק עזרי מעם ה' וגו' שמים רומז לשלימות החכמה שבמוח וזכותה כאשר תהיה כעצם השמים לטוהר. וארץ לשלימות כח הפעולה שהארץ לעולם עומדת ובתכלית שלימות כח הפעולה. וזאת הש"י עושה כוחות הללו בשלימותם ממנו עזרי בכחות הללו, וממילא אל יתן וגו' גם רגליך שהוא המדריגה היותר פחותה שבך גם כן לא ימוט, כי הש"י עושה שמים וארץ היינו נפשות גדולות במעלה ונפשות קטנות הכל ממנו, ואלו רצה היה עושה מהרגל ראש אלא שהוא רצה שיהיה זה רגל ואם כן אין לו נפקא מינא בין רגל לראש ואף בתכלית שפלותך הוא עמך. ואמר אל יתן וגו' אל ינום וגו' כי בכחות השכל יוכל להיות טעות באופן שכל ההנהגה בטעות, ועל זה אמר אל יתן וגו' שלא יניח לך להתנהג בטעות ולטעות בשכלך וזה צריך עזר בהתחלה. ובכוחות הפעולה יוכל להיות כשלון או עייפות וכיוצא וצריך שמירה וזריזות עד גמר היציאה לפועל ועל זה אמר אל ינום וגו' היינו דהגם שהאדם כמתנמנם ובעת התנומה לב אין כידוע, דאי אפשר לאדם להיות ניצב קיים על עמדו. ובכל השתדלות ופעולה ההתעוררות בלב בהתחלה חזק ואח"כ מתחלש, והעצה לזה גול אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך (משלי טז, ג) כי הש"י אינו מתנמנם והוא כטעם אני ישנה ולבי ער שדרשו רז"ל בשיר השירים רבה (פרשה ה, ב) שהקב"ה נקרא לבן של ישראל שנאמר צור לבבי וגו' והוא ער לתת חיות בפעולותיו שפועל כמתנמנם ותנומה היא קלה דקרו ליה ועני (כמ"ש פסחים קכ, ב) ולכך כשאמר שומריך ליחיד בפרט דקרו ליה ועני שכשמעוררים ומזכירים אותו שהש"י שומרו מידכר וידע מזה ומרגיש אלא דלא ידע לאהדורי סברא פירוש להתעורר במיין נוקבין כנגדו היינו בחשק ואתערותא דלתתא מפאת התנומה שבלב על זה אמר אל ינום לבד. ואח"כ אמר עוד יותר דהנה אמת נכון הדבר כי לא ינום וגו' בכלל שומר ישראל בכללות והיינו בעת השינה דקרו ליה ולא עני שאין מרגיש כלל שהש"י שומרו ומנהיגו שיצדק לומר שומריך עם כל זה גם בעת שינה כזו הקב"ה לא יישן ולבו ער. ולכן הקדים ינום, הגם דגבי שאין נם תנומה קודמת וכל שכן שאין ישן, מכל מקום עיקר הכונה כלפי הנשמרים כי הש"י נקודת עומק לבן באמת וכאשר הן מתנמנמים אז שייך על הש"י לשון לא ינום, וכאשר הן אח"כ ישינים שייך לומר על צור לבבן דלא ישן, לפי שהוא שומריך וצילך על יד ימינך פירוש למעלה ממדת חסדך וטובך שאתה חפץ להיטיב לך, הוא רוצה בטובתך עוד יותר. ויומם השמש וגו' שלא יזיק לך רוב טובה ולא רוב פורענות כו' וכמו שאמרו ז"ל (יבמות מז, סע"א) ישראל בעולם הזה אין יכולים לקבל רוב כו'. כי ה' ישמרך כו' צאתך ובואך היינו ירידה ועליה ופתח ביומם, ואחריו לילה הירידה וחשכות ואז נקרא יוצא וחוזר ובא ובכל עליות, וירידות ועליות שיש לאדם בכל משך ימי חייו הכלולים בכלל מעתה ועד עולם [עולמו של יובל הגדול] הקב"ה שומר נפשו לבל ימוט ויכשל ח"ו, אחר שהוא מכיר בהתחלה מאין יבוא עזרי כמו שאמרו ז"ל (סוכה נב, ב) יצרו כו' ואלמלא הקב"ה עוזרו כו',[2] אז המשפט בעבור הכרה זו הגם שהוא בהעלם גדול בתנומה ושינה רק בדרך אמונה לבד שלא בהתגלות לבו, מכל מקום מדת לילה ביום מחובר יחד להיות אמת ואמונה דבוקים להתגלות האמת והבירור שבלב גם כן בסוף על כל פנים, וממילא המשפט תיכף לעזרו לגמרי.

[1] תהלים קכא: "שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יבא עזרי? עזרי מעם ה' עשה שמים וארץ. אל יתן למוט רגלך אל ינום שמרך. הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ה' שמרך ה' צלך על יד ימינך. יומם השמש לא יככה וירח בלילה. ה' ישמרך מכל רע, ישמר את נפשך. ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם".

[2] סוכה נב, ב: "אמר רבי שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר (תהלים לז): צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו – אינו יכול לו, שנאמר (תהלים לז): ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו".