שיחת שדים פרק א'
רבי צדוק
אות ד'

[ד] והם נבראים משכבת זרע לבטלה רחמנא לצלן, והיינו כמו שכתבתי במקום אחר כי כל מה שבעולם הוא מצד מעשה בני אדם על ידי פעולותיו שהם נמשכים מחיותו על ידי זה הוא חיות כל הנבראים שבעולם. וכמו שאמרו ז"ל על פסוק הן האדם היה כאחד ממנו, מה הקב"ה יחיד בעליונים אף אדם בתחתונים (שהש"ר א), משמע ממש דוגמתו, כמו כביכול הקב"ה חיות כל העליונים אף הוא כך חיות כל התחתונים, ולכך הוא יחיד בהם, היינו יחיד ומיוחד שחיותו וחיותם אחד. וכמו שאמרו ז"ל על פסוק ויקרא להם שמות, דמלאכי שרת לא ידעו זה, והיינו דשמו הוא חיותו, וחיות כולם נמשך ממנו, לכך הוא ידע מפני שידע את עצמו. והנה על ידי הוצאת זרעו במקום הראוי לו מוליד דמות אדם בדומה לו, ואפילו אינה מתעברת ידוע דמכל מקום מוליד נפשות והם נפשות הגרים, והנפש אשר עשו אברהם ושרה בחרן כנודע. ועל ידי הוצאת זרע לבטלה שהוא באיסור נולד אדם בליעל, והיינו רוחין ושדין ולילין על ידי זה היא חיותם. ורוחין ושדין ולילין כולל כל הגוף חוץ מן הראש. והיינו דכתר דקליפה דרצונו לומר עומק ראשית דמחשבה הוא מהשי"ת, וכמו שנאמר זה לעומת זה עשה אלקים. והכתר (דקליפה) נקרא מלאך רע בשבת [קיט, ב], והוא גם כן היצר רע שבלב האדם, ובכללו גם כן כל מלאכי חבלה ומלאך המות שהכל הם כתר דקליפות דעשיה, וכתר נקרא מלאך, רצונו לומר שלוח מן השי"ת, שהשי"ת רוצה שיהיה שורש לרע כנ"ל. אבל הגוף הוא רוחין שדין ולילין, שהם מתפשטין ומשתלחין מן הכתרין דמסאבותא.