שיחת שדים פרק א'
רבי צדוק
אות ג'
[ג] ודבי זרדתא [פסחים דף קיא', עמוד ב'] היה ההיזק מצד אחר, לא מצד הרוח המזיק רק מצד שדידיה (כותב הקמיע שכתב כנגד שד בודד במקום לשישים) נעלמת. והוא נקרא שידי, ושידין הוא יסוד דקליפה, וכמו שאיתא בזוהר לך לך [צה, סע"א] דהוא שם 'ש' 'ד' 'י' דקדושה, וידוע דאותו שם הוא שם היסוד דקדושה. ולילין ידוע דהיא נוקבא דקליפה לעומת מלכות דקדושה, כי זה לעומת זה הם. וגוף המזיק הוא הרוח כנ"ל, ויש בהם גם כן זכור ונוקבא, כדאיתא בבראשית רבה [ס"פ כ'] גבי אדם וחוה, רוחות זכרים מתחממין ממנה כו' ורוחות נקיבות ממנו, ודבר זה יתבאר להלן.
פסחים דף קיא', עמוד ב': פרחא דבי זרדתא שידי הא זרדתא דסמיכה למתא לא פחתא משיתין שידי למאי נפקא מינה למיכתב לה קמיעא ההוא בר קשא דמתא דאזיל וקאי גבי זרדתא דהוה סמיך למתא עלו ביה שיתין שידי ואיסתכן אתא לההוא מרבנן דלא ידע דזרדתא דשיתין שידי היא כתב לה קמיע לחדא שידא שמע דתלו חינגא בגוויה וקא משרו הכי סודריה דמר כי צורבא מרבנן בדיקנא ביה במר דלא ידע ברוך אתא ההוא מרבנן דידע דזרדתא שיתין שידי הוה כתב לה קמיעא דשיתין שידי שמע דקא אמרו פנו מנייכו מהכא