יש מספר צדדים וצעדים בלימוד הלכות כיבוד אב ואם.
הצעד הראשון הוא בשלב הלימוד הטבעי בבן שיש לו אב ואם שבו לומד הבן איך במסורת עוברת הדרך של כיבוד הורים. בשלב הבסיסי של כל לימוד הלכה ללא ליווי מתאים או בשלבים ההתחלתיים לומד הבן את ההלכות כ"הוראות" שאותן הוא צריך לקיים כציווי אלוהי אבל יש שלב ו\או גיל שבו המצב הזה משתנה.
הצעד השני והטבעי הוא שבחיי ההורים לומד הבן את ההלכות כדי לדעת מה מצופה מהילדים שלו בעצמו כאשר בדרך כלל הבן עדיין בשלב שבו הוא רואה את ההלכות כהוראות ציווי אלוהי. לאט לאט עם התפתחות הבן בהיותו הורה הבן לומד שההלכות הן דבר שאיננו מוחלט לכל גיל ובטח ובטח שאב שמחל על כבודו כבודו מחול וממילא הדברים שכתובים בספרים הם "תורה שבכתב" וממילא הם אינם אלו שקובעים איך הבן כאב צריך להתנהג.
הצעד השלישי הוא הדרכת הבן את ילדיו היותר בוגרים בעיקרון שההלכות הן הלכות אבל לכל הלכה יש חריג ויש גם את התרגום שלה לחיי המעשה. השלב החשוב ביותר הוא ההבנה שצריך לחנוך לנער על פי דרכו ואין הספר וההלכות הכתובות מחייבות את האב להיות אדם חסר רגש לנפש הבן.
עד לשלב הזה לבן שהוא כבר אב יש כבר "חטאים" היינו מעשים שהוא נהג עם הוריו ובטבע הדברים שהסבא והסבתא עדיין חיים בבחרותם של הנכדים. לבן שכבר אב יש את השלב הרביעי שבו הוא קובע את יחסו הכללי אל הוריו ואיך הוא רוצה גם לתווך את היחס שלו אל הוריו לילדיו.
יש חלק בקיום מצוות כיבוד הורים שיש בו "מתן שכרו בצידו" שהוא ידוע ומפורסם ויש את הדברים שהם מיוחדים בכל משפחה. יש משפחות שבהן הדיבור בבית הוא בדומה לניב "שפת רחוב" או "צ'חצחים" או "עמך" וכאשר יראה זאת אדם שבא ממשפחה מעט שונה הוא יחשוב שאין כבוד אב ואם או כל דמיון אחר.
בשלב הזה חשוב להדגיש שבתוך השלבים הראשונים של לימוד הלכות כיבוד אב ואם היה צריך להסביר לילד שאבא הוא אבא שלו והוא אוהב אותו מאד אבל הוא בן אדם והוא יכול לטעות באיך שהוא מתייחס אל הילד ושלאבא יש שיטה משלו בהתנהלות עם הילדים ושהילד תמיד אהוב ולא משנה מה הוא יעשה תמיד יש לו מקום בבית ובלב של הוריו.
בנוסף לכל אלו יש מעשים שמבטאים את האהבה אל הילדים אבל חשוב לחזק את ידי ההורים בכך שהילד לא בהכרח יזכור או יראה את האהבה שההורים משפיעים עליו מכיוון שהוא שרוי בתוך עולמו שלו הפנימי והצעיר וברוב מוחלט של הילדים אין את הכלים לתפוס מצבים ודברים מסויים וטוב שכך.
ההמלצה שלי האישית היא להגיד לילדים לפחות פעם בשבוע שאתה אוהב אותם והתקווה היא שהם בשלב ראשון ילמדו את חשיבות הדבר ומהצד השני גם יקבלו את האהבה בצורה ישירה מההורים שלהם.
ספציפית לגבי הבכורים התורה מלמדת שצריך להוריש להם כפול מהשאר והכוונה בהוראת התורה היא לשים לב שבבית דינו של הקב"ה הבכור הוא זה שעמל הכי הרבה בבית והוא בעצם סוג של "הורה" שלישי לשאר הילדים ולכן צריך להוריש לו כפול מדיני שמיים. אבל חכמים מורים לנו שהדבר החשוב ביותר הוא לאזן בין כל הילדים את המטלות והשכר. שהרי אם כיבוד הורים היא מצווה שיש מתן שכר בצידה אז השכר הוא לפי העמל ומי שעמל יותר בכיבוד הורים מקבל יותר שכר בין אם זה מהקב"ה ובין אם זה מההורים בדרך זאת או אחרת.
אני זוכר שהתארחתי אצל משפחה מאד יקרה וברוכת ילדים לפני הרבה שנים, עוד לפני שהייתי נשוי, ובסעודה שלישית ישבתי עם הבת הבכורה והחבר שלה והיא שטחה בפני את קשייה ואת רצונה לצאת מבית הוריה כדי להקים תא משפחתי משלה עם בן זוגה שהיה גם הוא איתנו בסעודה שלישית. (ככל הנראה גם היה לה רצון עצמי להתפתח וממה שהיא סיפרה לי היא הרגישה מחנק בבית הוריה)
אחד הדברים שלמדתי מאותה השבת הוא שמאד חשוב לתמוך בבכורים מכיוון שיש עליהם נטל מאד כבד בצורה טבעית. לגבי הירושה לבכורים? מאד חשוב לבנות קשר טוב עם הבכורים כדי לבסס את היכולת להוריש להם מהרוח של האב כדי שיהיה להם יותר כוח להתמודד עם הנטל של "הובלת" המשפחה שהם נוטלים באופן טבעי.
פה המקום שאני רוצה לחזק כל בכור ובכורה בעם ישראל ובעולם שיש להם מטלה מאד חשובה להיות ה"גלגל השלישי" בבית הוריהם. ובפרט לחזק את ביתי הבכורה והצדיקה שמלמדת אותי בכל יום דברים חדשים.
בנקודת הסיום חשוב לי מאד להדגיש שלושה: גר, יתום ואלמנה, שבכל העולם ושחשוב להתפלל עליהם בכל יום בשלושת התפילות מכיוון שחסר להם משהו בחייהם שכל אדם צריך וכן צריך להתפלל לכך שלא ירבו יתומים ואלמנות ושלכל גר יתום ואלמנה יהיה את האנשים שמקיפים אותם ושישלימו את שחסר להם בחייהם.