ספר שמות פרק א' פסוק ה':
וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם:
הגמרא בסוטה דף לו' עמוד ב' מדברת על יוסף ועל מעלותיו:
אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: יוֹסֵף שֶׁקִּידֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר — הוֹסִיפוּ עָלָיו אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יְהוּדָה שֶׁקִּידֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא — נִקְרָא כּוּלּוֹ עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. יוֹסֵף מַאי הִיא — דִּכְתִיב: ״וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם לִדְבַר עֲבֵירָה נִתְכַּוְּונוּ. ״וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ״. רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ מַמָּשׁ, וְחַד אָמַר: לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו נִכְנַס. ״וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת וְגוֹ׳״, אֶפְשָׁר בַּיִת גָּדוֹל כְּבֵיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע לֹא הָיָה בּוֹ אִישׁ?! תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם חַגָּם הָיָה, וְהָלְכוּ כּוּלָּן לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, וְהִיא אָמְרָה לָהֶן חוֹלָה הִיא, אָמְרָה: אֵין לִי יוֹם שֶׁנִּיזְקָק לִי יוֹסֵף כַּיּוֹם הַזֶּה. ״וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר וְגוֹ׳״, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאתָה דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וְנִרְאֲתָה לוֹ בַּחַלּוֹן, אָמַר לוֹ יוֹסֵף! עֲתִידִין אַחֶיךָ שֶׁיִּכָּתְבוּ עַל אַבְנֵי אֵפוֹד וְאַתָּה בֵּינֵיהֶם, רְצוֹנְךָ שֶׁיִּמָּחֶה שִׁמְךָ מִבֵּינֵיהֶם, וְתִקָּרֵא רוֹעֶה זוֹנוֹת? דִּכְתִיב: ״וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן״. מִיָּד — ״וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: שֶׁשָּׁבָה קַשְׁתּוֹ לְאֵיתָנָהּ. ״וַיָּפֹזּוּ זְרוֹעֵי יָדָיו״ — נָעַץ יָדָיו בַּקַּרְקַע וְיָצְאָה שִׁכְבַת זַרְעוֹ מִבֵּין צִיפּוֹרְנֵי יָדָיו. ״מִידֵּי אֲבִיר יַעֲקֹב״, מִי גָּרַם לוֹ שֶׁיֵּחָקֵק עַל אַבְנֵי אֵפוֹד — אֶלָּא אֲבִיר יַעֲקֹב. ״מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל״, מִשָּׁם זָכָה וְנַעֲשָׂה רוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף״. תַּנְיָא: הָיָה רָאוּי יוֹסֵף לָצֵאת מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים כְּדֶרֶךְ שֶׁיָּצְאוּ מִיַּעֲקֹב אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף״, אֶלָּא שֶׁיָּצָא שִׁכְבַת זַרְעוֹ מִבֵּין צִיפּוֹרְנֵי יָדָיו. וְאַף עַל פִּי כֵן, יָצְאוּ מִבִּנְיָמִין אָחִיו, וְכוּלָּן נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל וְגוֹ׳״. ״בֶּלַע״ — שֶׁנִּבְלַע בֵּין הָאוּמּוֹת, ״וּבֶכֶר״ — בְּכוֹר לְאִמּוֹ הָיָה, ״וְאַשְׁבֵּל״ — שֶׁשְּׁבָאוֹ אֵל, ״גֵּרָא״ — שֶׁגָּר בְּאַכְסַנְיוֹת, ״וְנַעֲמָן״ — שֶׁנָּעִים בְּיוֹתֵר, ״אֵחִי וָרֹאשׁ״ — אָחִי הוּא וְרֹאשִׁי הוּא, ״מֻפִּים וְחֻפִּים״ — הוּא לֹא רָאָה בְּחוּפָּתִי וַאֲנִי לֹא רָאִיתִי בְּחוּפָּתוֹ, ״וָאָרְדְּ״ — שֶׁיָּרַד לְבֵין אוּמּוֹת הָעוֹלָם. אִיכָּא דְּאָמְרִי: ״וָאָרְדְּ״ — שֶׁפָּנָיו דּוֹמִין לְוֶורֶד.
שטיינזלץ על הגמרא:
מר רב חנא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר, שלא חטא בסתר עם אשת פוטיפר — הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא, יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא על ים סוף כשיצאו ממצרים — נקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא שהרי כל השם בן ארבע אותיות כלול בתוך השם יהודה. ומפרשים: יוסף מאי היא [מה היה] עניינו — דכתיב [שנאמר] "ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו" (בראשית לט, יא) אמר ר' יוחנן: מלמד ששניהם גם יוסף וגם אשת פוטיפר לדבר עבירה נתכוונו ולשם כך בא הביתה. ועל אותו כתוב "ויבא הביתה לעשות מלאכתו" גם נחלקו רב ושמואל; חד [אחד] מהם אמר: לעשות מלאכתו ממש כפשוטה, וחד [ואחד] אמר: לעשות צרכיו בתשמיש עימה נכנס. נאמר "ואין איש מאנשי הבית שם בבית" (בראשית לט, יא) ותוהים:אפשר בית גדול וחשוב כביתו של אותו רשע לא היה בו איש ממשרתיו?! תנא דבי [שנה החכם בבית מדרשו] של ר' ישמעאל: אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודה זרה שלהם, והיא אמרה להן חולה היא ואינה יכולה ללכת, אמרה בליבה: אין לי יום שנזקק לי יוסף כיום הזה. נאמר "ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי" (בראשית לט, יב). באותה שעה באתה דיוקנו (דמותו) של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף! עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה צריך להיות ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם, ותקרא רועה זונות? דכתיב [שנאמר] "ורעה זונות יאבד הון" (משלי כט, ג), שיאבד על ידי כך כבוד זה הגדול מכל הון. מיד — "ותשב באיתן קשתו" (בראשית מט, כד), אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' מאיר: ששבה קשתו (שהוא כינוי לאיבר) לאיתנו, שבטל ממנו יצרו. נאמר שם על יוסף "ויפזו זרעי ידיו" (בראשית מט, כד) — נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו. עקב" (בראשית מט, כד), מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד — אלא אביר יעקב. "משם רעה אבן ישראל" (בראשית מט, כד), משם, מתוך שעמד בנסיון זכה ונעשה רועה לישראל, שנאמר: "רעה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף" (תהלים פ, ב). תניא [שנויה ברייתא]: היה ראוי יוסף לצאת ממנו שנים עשר שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו, שנאמר: "אלה תלדות יעקב יוסף" (בראשית לז, ב) לומר שכל מה שאירע לזה אירע לזה, אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו. ואף על פי כן יצאו תולדות הראוים לו מבנימין אחיו, שהוליד עשרה בנים, וכולן נקראו על שמו של יוסף, כלומר, ששמותיהם מתייחסים כולם ליוסף, שנאמר "ובני בנימין בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מופים וחופים וארד "(בראשית מו, כא), ופירושם: "בלע" — על שם יוסף שנבלע בין האומות, "ובכר" — בכור לאמו רחל היה, "ואשבל" — ששבאו אל למצרים, "גרא" — שגר באכסניות בנכר, ראיתי בחופתו, "וארד" — שירד לבין אומות העולם. איכא דאמרי [יש שאומרים]: "וארד" — שפניו דומין ביופים לוורד.
בן יהוידע על קטע בגמרא שרלוונטי לאור החיים:
נָעַץ יָדָיו בַּקַּרְקַע וְיָצְאָה שִׁכְבַת זַרְעוֹ מִבֵּין צִפָּרְנֵי יָדָיו. נראה לי בס"ד הדברים כפשוטן שיצאו מבין צפרני ידיו ממש שלא כדרך טבע להורות שלא יצאו מכח טומאת מחשבה והרהור רע אלא השעה היתה צריכה לכך שנעשית סתירה זו על מנת לבנות על דרך שהיה בענין שבירת הכלים כי באמת עשרה טפין אלו באו בסדר הדורות ונתקנו ונתעלו וגם מה שהיה כנגדן בקדושה למעלה בחמשה מיני זווגים גם כן נתקנו תיקון גדול כמו שאמרו בשער הגלגולים בסוד רשב"י וחביריו ובסוד רבינו הקדוש ותלמידיו ובסוד רבינו האר"י ז"ל ותלמידיו ובסוד רבי אלעזר המודעי ובסוד הרוגי לוד יעוין שם.
והמופת לדבר זה שלא יצאו טיפות אלו בטומאת מחשבה דמצינו שזכה לגדולה בידיו וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף (בראשית מא, מב) גם זכה שאמר לו וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ (בראשית מא, מד) והיינו לא ירים איש את ידו להורות שלא חטא בידיו ולא ירים רגלו להורות שלא חטא כאשר בא אל הבית לעשות מלאכתו, דכונתו היתה לטובה כאמור לעיל ולכן כתיב וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו (בראשית מט, כד) לשון פז שהוא חשוב מאד.
יש כמה דרכים להביט על המקרה והתיאור אבל ברור לגמרי דבר א':
יוסף היה צדיק וממילא מעשיו היו לשם שמיים כך שברור שיש ספק גדול על חלק מהפרשנים שאומרים שהלך יוסף בשביל לשכב עם אשת פוטיפר.