שיחת מלאכי השרת פרק א'
רבי צדוק
אות יד'
[יד] ובמסכת דרך ארץ זוטא [סוף פרק השלום \ דרך ארץ זוטא, פרק השלום, סימן יח'] "אמר רבי יהושע הנביא נקרא מלאך, והחכם נקרא מלאך. הנביא נקרא מלאך שנאמר ויאמר חגי מלאך ה', והחכם נקרא מלאך שנאמר מלאך ה' צבאות הוא, יכול יהא כהן עם הארץ, תלמוד לומר ותורה יבקשו מפיהו", עד כאן. והקדים נביא לחכם אף על פי שמצד קדימות המעלה החכם קודם כמו שאיתא בהוריות [הוריות דף יג', עמוד א'], רק בענין מלאכות ה' הנביא קודם. כי יש שני מיני מלאכות, מי שהוא שליח בפרט שנשלח להגיד לפלוני איזה דבר או לעשות לו, ומי שהוא פועל העוסק בעבודתו. וזהו החילוק על דרך הפשט בפסוק [תהילים פרק קג', פסוק כ' ופסוק כא'] "ברכו ה' מלאכיו… ברכו ה' כל צבאיו", שצבא הם העוסקים בעבודתו, ושם מלאך ביחוד הוא על השליח. ואולי על כן לא אמר אצל מלאכיו כל, כי על ידי הכל הקב"ה עושה שליחותו, ובשעת השליחות הם נקראים מלאכים וכמו שנתבאר למעלה. מה שאין כן צבאיו העוסקים בעבודתו, וזהו מדריגת מלאכות החכם, ולכך נאמר אצל החכם מלאך ה' צבאות ולא מלאך ה', שהוא מצבאיו. ולכך דייק גם כן בלישנא דספרי[] וגמרא נדרים[] וקידושין שם[] מלאכי השרת שעוסקים בשירות. אבל הנביא הוא מלאך ה', ועליו יצדק שם מלאך ביחוד יותר.
דרך ארץ זוטא, פרק השלום, סימן יח': א״ר יהושע הנביא נקרא מלאך והחכם נקרא מלאך. הנביא נקרא מלאך שנאמר (חגי א) ויאמר חגי מלאך יי׳. והחכם נקרא מלאך שנאמר (מלאכי ב) מלאך יי׳ צבאות הוא: יכול יהא כהן עם הארץ ת״ל (שם) ותורה יבקשו מפיהו.
הוריות דף יג', עמוד א': ת"ר היה הוא ואביו ורבו בשבי, הוא קודם לרבו ורבו קודם לאביו, אמו קודמת לכולם. חכם קודם למלך ישראל, חכם שמת אין לנו כיוצא בו מלך ישראל שמת כל ישראל ראוים למלכות.